Helps

פרק 50- התחושה הזאת

***נקודת המבט של אריאל***

ישבתי בדשא הגדול של הפארק המקומי כששירבטתי משהו במחברת, מחפשת רעיון מספיק טוב לפרוייקט הגמר. השקיעה הנעימה התחילה לעשות את דרכה והרגשתי את הקיץ מתקרב, מזג האוויר היה חם ואוורירי שעזר לי מאוד להרגע ופשוט לחשוב בשקט. מאז שהתגלתי כבת של הנרי הצלמים והכתבים לא עוזבים אותי... זה קשה להתרכז ככה ולחשוב עמוק פנימה, אז ברחתי לכאן, משרבטת וכותבת... משתדלת לא לחשוב יותר מדי, לא על הבית של הנרי, לא על כריס, לא על פאביו... לא על כלום.

״היי יפיפייה״ לא הייתי צריכה להרים את המבט כדי להבין שג׳סטין עומד מולי, מסתיר לי את השמש שנשארה מהשקיעה וחיממה לי את הפנים. ״אתה מסתיר לי את השמש״ אמרתי כשהייתי צריכה אותה כדי לראות כמו שצריך את המחברת שלי. ״מתי תפסיקי להיות כזאת קשה? אני לא עושה כלום חוץ מלהיות נחמד אלייך״ הוא אמר והתיישב על ידי. ״אתה נחמד אלי רק כי אתה רוצה לזיין אותי״ המילה הזאת נפלטה לי. לא התכוונתי להגיד אותה... מאז הנרי הבטחתי שאני ארגע. אני לא יכולה יותר להגיד מילים כאלו, גם אם אף כתב לא שמע אותי. ראיתי חצי חיוך מרוח על הפנים של ג׳סטין ורציתי למחוק לו אותו באגרסיביות. ״תגידי את זה שוב״ הוא אמר עדיין עם החיוך המעצבן כשניסיתי להתעלם ולהמשיך לצייר במחברת. ״אני לא אגיד את זה.. אתה מפריע לי ג׳סטין״ אמרתי עצבנית. ״למה את כל כך לחוצה על ידי?״ הוא אמר לוקח לי את המחברת מהיד ״היי!״ אמרתי עצבנית מנסה לקחת אותה בחזרה, ראיתי שהוא מתגרה בי ולא רציתי לתת לו את התענוג הזה אבל גם רציתי את המחברת שלי בחזרה. ״את חמודה כשאת מתאמצת״ הוא אמר, ורק אז הבנתי שאני יותר מדי קרובה אליו, נשענת עליו וכבר לא מנסה לקחת את המחברת שלי. הייתי כל כך קרובה אליו שרק עכשיו הבנתי שהעיניים שלו בצבע כחלחל בהירות. הן היו כל כך יפות. רק חבל שהוא חתיכת טמבל. שתקנו, הוא הסתכל עלי עם חיוך, שעצבן אותי שקצת עשה לי משהו. לא בלב... או בראש.. פשוט. עשה, וזה הרגיש מגוחך אז מחקתי את זה מיד מהראש. הוא התקרב אלי לאט והסתכלתי על השפתיים שלו, ראיתי מה הוא מוכן לעשות איתן וכל הבטן שלי התהפכה, אבל זה היה כאילו לא הרגשתי אליו כלום, פשוט רציתי להתנשק איתו בלהט ולשכוח מהכל. עצמתי את העיניים, הרגשתי ששמתי פס על הכל ופשוט עצמתי עיניים וחיכיתי שזה יבוא. השמש הייתה כבר כמעט מתחת לקו המים, משאירה חושך. אף אחד לא יכול לראות אותנו ואף אחד לא כאן. רציתי להתנתק מהכל רק לרגע ולעשות משהו מוכר וטוב.

הרגשתי את השפתיים שלו נוגעות בשלי, ובדיוק לפני שהתכוונתי להתנשק איתו בלהט עד שהראש שלי יתפוצץ שמעתי רעש קליק חזק ואור פלאש כיסה לי את כל הפרצוף. מיד זרקתי את עצמי הרחק מג׳סטין כשראיתי צלם פפראצי על מצלמה גדולה ממשיך לצלם אותי עוד, מסנוור אותי עם הפלאש החזק. ״תפסיק!״ אמרתי שנעמדתי אבל הוא התחיל ללכת משם, כמובן שרצתי אחריו. לא יכולתי לתת לו ללכת עם התמונה הזאת! זה יהרוס לי את החיים. מה אני אגיד לפאביו?? טכנית לא התנשקנו בסוף! אבל אני בטוחה שלתמונה הזאת לא יהיה תירוץ.