Helps

פרק 4+5- אולי עמוק בפנים

***נקודת המבט של אריאל***

״איך היה היום הראשון בבית הספר?״ גרייס שאלה אותי כשישבנו בחדר הפגישות האישי בבית שלה, שכנראה כאן אנחנו מתכוונות לעשות את שאר הפגישות שהיא מכריחה אותי לעשות. ״בסדר״ אמרתי בלי כוחות לשום דבר מזה. ״שום דבר מיוחד?״ היא שאלה, ולרגע חששתי שכריס סיפר לה שברחתי לים, זה לא שאני מפחדת ממנה, אני פשוט יודעת שהיא תציב לי בטח עוד חוק מטומטם ומעצבן שרק יקשה עלי, אז עדיף לי שלא תגלה. ״לא, למה?״ שאלתי חושדת, בודקת אם היא יודעת משהו. ״סתם, יום ראשון... חשבתי בטח גילית דברים חדשים״ היא אמרה ומיד ידעתי שכריס לא יספר לה, הוא לא יספר... אין לו אומץ.
״לא״ אמרתי, עדיין חסרת סבלנות. ״נוח לך כאן בבית?״ היא שאלה ואני נאנחתי. למה היא חייבת לשאול את השאלות המעצבנות האלה. ״מה זה משנה, ממילא אני דיי חייבת להישאר פה״ אמרתי. ״ברור שזה משנה, אם לא נוח לך אני אעזור לך להרגיש בנוח״ היא אמרה, גילגלתי עיניים. ״למה את בכלל עושה את זה? מה אכפת לך ממני? יש לך את המשפחה המושלמת שלך שבהחלט לא רוצה אותי פה אז למה לך לעשות את זה?״ שאלתי אבל ממש לא חיפשתי תשובה. קמתי מיד והפסקתי את הפגישה. יצאתי מהחדר ונאנחתי. היא לא קראה לי בחזרה והנחתי שהיא פשוט התייאשה מהכמעט שעה שישבנו שם והחליטה שזה באמת מספיק.
הלכתי לחדר שלי ושכבתי על המיטה, נאנחת.

*********

פתחתי את העיניים פתאום משום מקום, מתנשמת חזק, היה חשוך מסביבי ונהייתי מבולבלת. זה היה רק חלום. עוד סיוט רגיל על אמא שלי, ועל... עוד אנשים.
הסתכלתי על השעון שעל הקיר. אחת ועשרה בלילה. הייתי חייבת לקום עכשיו? נאנחתי וקמתי מהמיטה, הכל היה שקט. פתחתי את המגירה הקטנה שליד המיטה שלי והוצאתי את קופסאת הסיגריות הקטנה. ירדתי למטה במדרגות בשקט ויצאתי מהדלת, מרגישה את הרוח החמה והנעימה מהים. ירדתי לכיוון הים שהבית ממש עומד עליו, מרגישה את החול הרח שבין האצבעות שלי והעשבים הנעימים שצומחים בין החולות.
התיישבתי על החול הנעים כשהתקרבתי מעט אל הים, והוצאתי מהכיס את חבילת הסיגריות, מתוכה הוצאתי סיגריה אחת ואת המצית שהייתה בתוכה והדלקתי לי אחת. הכנסתי אותה לפה שלי, מרגישה את הרוח הנעימה והעשן שנכנס לי לריאות, עוזר לי להירגע. לא לקח לי הרבה זמן להרגיש את דפיקות הלב שלי מעטות ופשוט נרגעתי.
חשבתי שאני מדמיינת בהתחלה, אבל ראיתי דמות מתקרבת אלי מתוך המים. לא לקח לי הרבה זמן להבחין בכריס. הייתי כל כך רגועה שלא היה לי חשק להתייחס אליו בכלל.
״אריאל?״ הוא שאל, ואם היה לי אכפת מספיק הייתי מתאמצת להחביא ממנו את הסגריות. ״מה את עושה פה?״ הוא שאל, היה חשוך אז בקושי ראיתי אבל הבחנתי שהוא לבש בחליפת הגלישה הרטובה, והחזיק בידו גלשן קטן.
לא עניתי, רק הוצאתי עשן טוב מהפה שלי.
הוא התיישב לידי ולא הבנתי למה, הוא רק הסתכל עלי בשקט ואני המשכתי לעשן כאילו הוא בכלל לא שם. ראיתי איך הוא מסתכל על העשן שיוצא לי מהפה ושותק, אבל אז הוא פתאום לקח ממני את הסיגריה וכיבה אותה על החול הקר. ״מה אתה עושה??״ שאלתי עצבנית כשראיתי את הסיגריה מתבזבזת. ״את לא צריכה את זה״ הוא אמר בקול עבה. נאנחתי והוצאתי מהכיס את חבילת הסגריות והוצאתי ממנה עוד אחת, אבל לפני שהספקתי הוא לקח לי גם את הקופסא. ״היי!״ מיד התעצבנתי וניסיתי לקחת אותה בחזרה, אבל הוא רק הרחיק אותה ממני כשניסיתי לקחת אותה בחזרה בערך בכל דרך שרק יכולתי, אבל הוא מיד הכניס אותה לחליפת הגלישה שלו והתעצבנתי בקול. ״זה לא אומר שיש לי בעיה לקחת אותם גם עכשיו״ אמרתי כשדיי החלטתי לוותר, פשוט לא רציתי שיחשוב שזה מה שעוצר אותי. ״גם לי אין״ הוא אמר פותח לרווחה את שתי הידיים שלו. גלגלתי עיניים ונאנחתי. ״אתה דוחה״ אמרתי והתכוונתי לקום משם אבל כריס תפס לי בזרוע והושיב אותי בחזרה. ״אה והבחור אתמול בביקתה לא?״ הוא שאל כשהכריח אותי לשבת על ידו שוב. ״מה יש לך מהבחור הזה בכל מקרה?״ אמרתי חסרת סבלות אליו, זאת כבר הפעם השנייה שהוא מזכיר אותו וזה באמת לא היה ביג דיל. ״כלום, אני פשוט לא מבין למה נתת לו לגעת בך ככה״ הוא אמר ולא רציתי להסתכל עליו עכשיו. ״אז חשבת שאם נתתי לו גם לך תהיה הזדמנות?״ שאלתי והוא היה נראה מופתע, ״כן כי פשוט זה סוג של בחור אני״ הוא אמר ומצד אחד רציתי משום מה שיתעצבן כמו תמיד, אבל מצד שני בלבל אותי כשהוא לא.