Helps

פרק 52+53- יום הולדת שמח

*** נקודת המבט של אריאל***

עשיתי את דרכי לבית של הנרי כשהכנתי את עצמי לצעקות והאשמות. לא הלכתי כי רציתי... הלכתי כי הייתי צריכה לסיים מדידות אחרונות של השמלה לאירוע. ידעתי שזה זמן ממש גרוע ללכת אחרי שסינני את כל מי שידעתי שיכעס עלי על הראיון.
נכנסתי פנימה לבית מלווה במאבטח גדול וכמובן כולם חיכו לי בסלון. הנרי, דוריאן, מנהל החוץ הראשי והסגנית שלו ושלל יועציו של הנרי. לעזאזל.

נכנסתי פנימה נאנחת והורדתי ממני את התיק. ״את לא באמת חשבת שתוכלי להתחמק מזה לנצח?״ הנרי שאל כשהתחלתי ללכת אליהם בזמן שאחת העוזרות לקחה לי את התיק שהורדתי. ״רק רציתי קצת שקט. ידעתי שאבוא לכאן ותהיו פה אז אין מה גם להתעצבן עלי בפלאפון״ נאנחתי אבל ניסיתי שלא להתחצף. ״איך יכולת לעשות את זה מבלי להגיד לנו?״ הוא המשיך להגיד והרגשתי שעושים לי התערבות. זה היה בסך הכל ראיון אחד! ״כי ידעתי שלא תתנו לי״
״זה בגלל חוסר תשומת לב? כי אריאל אנחנו יכולים לגרום לכך שתקבלי יותר תשומת לב, למרות שזה מגוחך את הרי נמצאת בכל העיתונים!״ מארי סגנית יחסי הציבור אמרה ואני נאנחתי. ״זה לא זה. אני לא יכולה להגיד לכם למה״ אמרתי והם כולם היו מופתעים. הנרי הלך לכיווני ולקח אותי החוצה, רצה לדבר איתי בפרטיות. ״מישהו סוחט אותך?״ הוא שאל מודאג. ״לא״ מיד אמרתי ״לא בדיוק... זה לא עניין של כסף״ אמרתי לא רוצה שידאג. ״אז מה זה?? זה תמונות חשופות שלך? למישהו יש תמונות כאלה שלך?״ הוא שאל מודאג. ״לא! הנרי אני לא יכולה להגיד לך... בבקשה אל תנסה להכריח אותי להגיד. זה לא משהו שיכול לסכן אתכם.. זה רק שלי״ אמרתי מודאגת, הייתי צריכה לדעת שזה יגיע לזה. ״אריאל ברגע שאת עושה ראיון כזה מבלי שום עזרה זה יכול לסכן אותנו״ הוא אמר ונאנחתי. ״אני יודעת״ אמרתי מבואסת. ״אני מצטערת... אבל לא הייתה לי ברירה. אני לא אעשה דבר כזה שוב אני מבטיחה. בסך הכל בסוף היה בסדר נכון?״ אמרתי מוודאת והוא נאנח מעט. ״היה בסדר... אבל אסור שזה יקרה שוב. אנחנו לא מוכנים עדיין לראיונות מהסוג הזה״ הוא הסביר והניח את היד על הכתף שלי. ״אני יודעת אני מצטערת״ ניסיתי לחייך. ״אם מישהו מאיים עלייך אריאל, תגידי לי״ הוא אמר והנהנתי בשקט כשהוא הכניס אותי לחיבוק נעים. יצאתי בזה יותר בזול משחשבתי.

*********

סיימתי מדידות אחרונות לשמלה, נפרדתי לשלום מהנרי דוריאן ואריה הקטנה וחזרתי חזרה לאוניברסיטה.
כשהמכונית שאספה אותי חזרה מהשדה נסעה על יד החוף שצמוד לאונברסיטה שלי, תחושת בטן אמרה לי להגיד לנהג לעצור וככה עשיתי. יצאתי מהמכונית והתחלתי לרדת לכיוון החוף לאחר שהורתי את הנעליים ולקחתי אותן ביד. לא טעיתי, כריס ישב שם על החוף ליד שני חברים עם בקבוק בירה ביד וחליפת גלישה צמודה לגופו. לעזאזל הוא היה כזה חתיך. התקדמתי אליו וראיתי שאחד החברים שלו מסתכל עלי ומסמן לכריס כשאמר לו משהו שהיה נראה כמו ״מישהי באה לבקר אותך״, הוא סובב את הראש כדי למצוא אותי מתקדמת אליו עד שעמדתי מולו. ״נזכרת בי?״ הוא שאל וידעתי שהוא יהיה מגעיל אלי כי לא חזרתי אליו אחרי ההודעה... הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי. זה הרי ברור לי כשמש שיש לי עדיין רגשות אליו וזה היה קשה להתמודד עם הכל ביחד. במיוחד אחרי הראיון הזה. ובגלל זה גם הלכתי לג׳סטין רק בשביל לשכוח מהכל ולהתעלם מזה לגמרי.
״בבקשה כריס אפשר לדבר?״ הרגשתי לא בנוח שחברים שלו מקשיבים לכל השיחה שלנו. ״דברי״ הוא אמר שותה מהבירה ונאנחתי. ״לבד?״ ביקשתי שוב והוא היה נראה חושב כשהסתכל על הים ולגם שוב מהבירה, ראיתי שהוא רוצה להתגרות בי כל כך אבל ידעתי שהוא גם רוצה לדבר איתי. נאנחתי וגלגלתי עיניים ״בסדר. מה שתרצה.. רציתי לדבר איתך על ההרפס שאמרת שאולי יש לך, זוכר?״ התגרתי והוא מיד קם ולקח אותי הצידה בכוח קל. ״בת כמה את?״ הוא אמר עצבני כששמענו את החברים שלו לגלישה שצחקו מעט. ״זה הגיע לך״ אמרתי והוא נאנח. ״מה את רוצה?״ הוא שאל חסר סבלנות. לא באמת ידעתי למה הגעתי לפה, כנראה שפשוט רציתי לראות אותו.. הייתי צריכה לדעת שהוא יעלב ממני. ״רק רציתי לוודא שאתה מגיע בשבת״ יום ההולדת שלי יהיה בעוד כמה ימים, ועדיין לא הייתי בטוחה אם זה רעיון טוב שכריס יבוא אבל ידעתי שרציתי. בכל מקרה לא רציתי את האירוע המוגזם הזה אבל ידעתי שכולם מצפים שאחגוג.
״לא חושב שאגיע... מצטער״ הוא אמר והיה לי קשה להתעלם מהגוף שלו כשהחליפה הצמודה הבליטה כל שריר שלו. ״אני מצטערת שלא חזרתי אלייך אחרי הראיון... הייתי ממש עסוקה..״ ניסיתי לתרץ. ״זה בסדר״ הוא עשה לי דווקא ובמקום להיות בוגרת ולנסות להסדיר את זה החלטתי להחזיר לו בחזרה. עם כל התהליך שעברתי, וכל מה שמעמד המשפחה של הנרי עשה לי, עדיין עם כריס פשוט התנהגתי כמו הילדה שהייתי.