***נקודת המבט של אריאל***
ישבנו כולנו מסביב לבריכה של הדירה שלנו, הבנים באו והכנו ארוחת צהריים ביחד בזמן שנהנו מהשמש ומהמים הנעימים של הבריכה. כריס ואני לא עשינו איזשהי שיחה מיוחדת אחרי השיחה שלי עם מאיה והרגיש כאילו כולם מנסים להתנהג כרגיל, ואני לא חושבת שזה היה להם יותר מדי קשה, אחרי הכל אנחנו במיאמי, בחופשת אביב, מסיבות בריכה ים שתייה ריקודים. לא באמת נעשה דרמה סביב כל דבר שיקרה.
אבל בכל זאת, כריס לא התייחס אלי באופן מיוחד וזה עצבן אותי קצת. חשבתי שהוא רוצה אותי ושמאיה עומדת באמצע. אבל עכשיו היא לא עומדת יותר באמצע והוא לא עושה שום צעד! זה הוריד לי מעט את הביטחון... אבל ניסיתי להתעלם מזה.
עזרתי לקנדל לחתוך סלט בזמן שזואי הוציאה החוצה את השתייה ואריק ולוגן הכינו את הבשר. שאר הבנות וגיל היו במים בזמן ששיין וכריס שכבו על מיטות השיזוף כשדיברו בינהם, לא יכולתי להפסיק להסתכל על כריס, על הגוף שלו... על השיזוף שלו... הכל, מכף הרגל ועד השיער המהמם שעל הראש שלו. איך שאני שונאת את עצמי ככה. עוד שנייה מזילה ריר... כמה מביכה אני יכולה להיות?
החלטתי לעזוב את זה, ולהתרכז בסלט, אבל לא החזקתי מעמד שתי דקות והחזרתי את העיניים שלי אליו ופתאום ראיתי שהוא לא במיטת השיזוף יותר, הוא היה ליד השער שמוביל לחוף ובחורה אחת, עם בגד ים קטנטן ושיער מתולתל נשענה לכיוונו ולגמרי פלרטטה איתו, אני לא יודעת למה היא קראה לו אבל היא מהר מאוד הבינה את מה שאני הבנתי ממזמן- הבחור הזה שווה ביותר. אבל זה הבחור שלי!
״אריאל״ קנדל הוציאה אותו מהמחשבות שלי, ״את מועכת את העגבנייה״ היא אמרה וקלטתי שהעגבנייה כולה מעוכה ביד שלי כשבידי השנייה הסכין שמנסה לחתוך אותה. ״היא רק באה לבקש פותחן לבירות״ קנדל צחקה גורמת לי להאנח כשצפיתי בכריס כבר חוזר חזרה למיטת השיזוף. ״למה שלא תלכי לדבר איתו?״ היא שאלה ואני נאנחתי, ״למה שכן? למה שהוא לא ידבר איתי?״ אמרתי והיא צחקה. ״את נשמעת כמו ילדה...״ היא אמרה ואני המשכתי לחתוך. ״מתי בפעם האחרונה התחלת עם מישהו?״ היא שאלה ואני חשבתי לעצמי בראש ״לא יודעת... אף פעם לא באמת פלרטטי, כשהיו מתחילים איתי פשוט הייתי... זורמת או שלא״ אמרתי והיא מיד הסתכלה עלי כאילו נחתתי מהחלל. ״אז אף פעם לא התחלת עם בחור?״ היא שאלה מופתעת ואני משכתי כתפיים. לא היו לי חיי נערה רגילה, לא באמת הספקתי להבין מה זה לפרטט ומה זה זוגיות, וזה גם לא עניין אותי באותם ימים. ״את רומזת שאני לא מסוגלת לעשות את זה?״ שאלתי והיא הפעם הייתה זו שמשכה בכתפיים. ״יודעת מה, בואי ותראי איך תוך כמה זמן כריס מקרקר סביבי״ אמרתי, ״זה שהוא שפוט שלך ולא יכול לעמוד בפנייך זה לא אומר כלום״ היא אמרה והלוואי וזה באמת היה קורה עכשיו. ״תראי אותו, הוא אפילו לא מסתכל עלי״ אמרתי והסתכלתי עליו כשהוא המשיך לדבר עם שיין. ״אוקיי אני שמה לזה סוף״ באמת זה משהו שמעולם לא נדרשתי לעשות- להתחיל עם מישהו ולפתות מישהו.. לא הרגשתי צורך לעשות את זה. אבל עכשיו, כן.
YOU ARE READING
Helps
General Fictionאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
