Helps

פרק 70- זאת מי שאני

״אז חשבת על אתמול?״ הנרי שאל אותי והסתכלתי למטה על הצלחת שלי. ״כן... אני אעשה את זה״ אמרתי בשקט. ״חשבתי שאת אוהבת את פאביו, שתהיי שמחה. כשהמועצה הציעה את הרעיון לא ידעתי את מה שקרה בינכם. חשבתי שכך או כך אתם תהיו ביחד בסוף... וזה הרגיע אותם״ הוא סיפר אבל למען האמת לא היה לי כל כך אכפת. אני עושה את המעשה הנכון, נכון? הוא אבא שלי הוא המשפחה היחידה שלי. אני לא רוצה לאבד אותם...
״כן.. כנראה״ אמרתי והמשכתי להתעסק בפנקייקים. ״אריאל. אני אוהב אותך מאוד... אבל אלה החיים פה. אני יודע שזה קשה בהתחלה כי באת מבחוץ, אבל אני מבטיח שאת תתרגלי״ הוא אמר נותן לי חיבוק ונשיקה על הראש כשהוא ודורין קמו משם.

***********

ישבתי על הספסל בפארק הגדול בביאריץ. קבעתי פה עם כריס, והלב שלי על מאתיים. לא יודעת איך אני אספר לו את זה. נעמדתי, לא יכולתי עם הלחץ הזה. לא הצלחתי אפילו לשבת כמו שצריך. נשענתי על פנס הרחוב והסתכלתי על תמונה שלי ושל כריס בפלאפון וזה גרם לי לחייך מעט. אנחנו נעבור את זה, אנחנו תמיד עוברים את זה. היה חשוך, וכל מה שראיתי סביבי היה שביל ודשא. שני שומרים חיכו בקצה השני ותצפתו עלי. החתונה הזאת הייתה רק שינוי אחד מאיך שהחיים שלי עומדים להשתנות מעכשיו. זה אומר שאני לא יכולה לבחור יותר ללבוש מה שבא לי או לאן ללכת, ויהיו סביבי שומרים בכל פעם שאצא מהבית. ניסיתי לעכל את זה אבל פשוט לא יכולתי.

הלב שלי קפץ מעט כשמישהו תפס את הפנים שלי בשני הידיים והכניס אותי לנשיקה עד שהבנתי שזה היה כריס, ומיד עצרתי אותו בעדינות, לא מצליחה אפילו להסתכל עליו. ״מה קרה?״ הוא שאל ומיד הבחין בשומרים שעומדים בקצה. ״זה מה שאבא שלך החליט לעשות?״ הוא שאל חצי מחוייך אבל לא יכולתי לחייך. ״גם..״ אמרתי בשקט. ראיתי איך הוא רכן כדי לנשק אותי שוב אבל עצרתי אותו, ״כרי—״
״אריאל אני מבין שיש לך משהו רע לספר לי, אז בבקשה.. תני לי לנשק אותך לפני״ הוא אמר והלב שלי כאב. הוא רכן שוב לנשק אותי והלב שלי כמעט התפוצץ. השפתיים שלו היו כל כך נעימות, לא רציתי שהנשיקה תיגמר, ולא חשבתי שהוא באמת מבין מה אני הולכת לספר לו. ״מצטער שלא נשארתי אתמול לתמוך בך... זה היה לי קשה גם״ ידעתי שהוא דיבר על התמונות, ובעוד כמה דקות הוא יתחנן שזאת תהיה הבעיה שלנו. ״כריס—״
״לא אני מבין... היו לך תקופות קשות ואני יודע את זה הכי טוב. אני לא כועס, אני שמח שאני כאן בשבילך—״
״חכה זה לא-״
״אני לא צריך שנדבר על זה! אני באמת מב-״
״כריס אני מתחתנת!״ פשוט אמרתי את זה. זהו. אמרתי את זה. הייתה שתיקה כל כך כואבת, הרגשתי שאוזניים שלי מדממות מרוב השקט. זה הרגיש נצח, כאילו הוא לא אמר כלום נצח. ״תגיד משהו״ אמרתי, לא יודעת מה לעשות עכשיו. הוא היה המום מבולבל והסתכל עלי במבט שלראשונה, לא הצלחתי לקרוא. ״את מתחתנת?״ הוא היה סופר מבולבל, ויכולתי להבין למה. נאנחתי והסתכלתי למטה. ״אחרי שהלכת הנרי סיפר לי שהמועצה החליטה שאם לא אתחתן עם מישהו כמוני אני לא אוכל להיות חלק מהמשפחה״ אמרתי ודמעות קלות לא איחרו להגיע, הקול שלי היה כבד ולא האמנתי שאני מנהלת את השיחה הזאת בכלל. ״והסכמת?״ הוא שאל וכבר הבנתי שהוא מתחיל להיות כועס ולא ציפיתי אחרת.