Helps

פרק 60- כביסה מלוכלת

השיחה בבית הקפה היה אחד הדברים הכי קשים שהייתי צריך לעשות. לראות אותה בוכה ככה בגלל הדברים שאמרתי, זה שבר לי את הלב. רציתי להגיד לה כמה שאני אוהב אותה, אבל בכל מקרה לא יכולתי. היא ממש פגעה בי... הרגשתי שהיא לא באמת שמה עלי.. הרגשתי שהייתי המקום הנוח שעליו היא רצתה להישען, אבל היא לא באמת אהבה אותי כמו שאני אהבתי אותה. היא באמת הכאיבה לי באותו הערב, אחרי זה כשהגעתי למלון הייתי שבור, החלטתי שהכי טוב יהיה שאני באמת אעבור הלאה. ברור שלא ׳לא רציתי אותה יותר׳ אבל באיזשהו מקום.. באמת לא חשבתי שאנחנו יכולים להיות ביחד. באמת חשבתי שהיא רוצה אותי בהתחלה, ומאותו הערב התנפצו לי כל האשליות.
בכל מקרה אחרי השיחה עם פאביו, הבנתי שהכי טוב שאני אבריח אותה הישר לידיים שלו. ואולי הגיע הזמן להשלים עם זה אחת ולתמיד.

אבל עכשיו היא עומדת פה, בפתח החדר שלי... אני כאן מספר חודשים ארוכים והיא לא הייתה פה אפילו פעם אחת וזה ביאס אותי עכשיו כשחשבתי על זה.
היא עמדה מולי בשקט, הסתכלתי עליה ופתאום הזמן הרגיש כאילו נעצר. האף שלה היה מלא בנמשים קטנים ובהירים אפילו כשהיה חורף, עיני החתול שלה היו נראו מעט עצובות וזה עשה לי צביטה בלב. השפתיים שלה היו כל כך מלאות, פשוט הונחו שם על הפנים שלה, היא נראתה כמו מלאך. מלאך עצוב.
״היי״ היא אמרה ורק אז קלטתי שאני עומד מולה רק בתחתונים. זה לא שהיא לא ראתה אותי ככה בעבר, אבל עבר הרבה זמן... ופתאום זה הרגיש לא מתאים. נכנסתי פנימה כשפתחתי את הדלת לרווחה בשבילה מסמן לה להכנס. ״צפיתי בך בתחרות״ היא אמרה כשנכנסה לחדר בזמן שלבשתי מעלי מכנסיים וחולצה. לא היה לי מה להגיב על זה... במיוחד כי לא כל כך רציתי לדבר על זה. היא התיישבה על המיטה וצפתה בי מתלבש. ״אני מניחה שאתה לא רוצה לדבר על זה״ היא אמרה. אני יודע שבשביל הרבה אנשים מקום שני יהיה מטורף, ושזה הישג ענק, אבל באמת ציפיתי מעצמי לסיים במקום הראשון ולא האמנתי שיש משהו שיכול להסיח את הדעת שלי כל כך בקלות. הייתי כל כך עצבני שלא רציתי לדבר על זה וידעתי שאריאל תבין את זה בדיוק כמו שיין או כל אחד אחר שבאמת מכיר אותי.

״כן...״ אמרתי בשקט כשנעמדתי מולה. לא ידעתי למה היא פה, אבל לא שאלתי אותה, פשוט נתתי לזה להראות כאילו זה היה לגיטימי. ״מתי הטיסה שלך?״ היא שאלה, ״עוד כמה שעות״ עניתי לה והסתכלתי על הדרך בה היא הביטה בי. השיער הבלונדיני והארוך שלה גלש לאחור וזכרתי איך הוא היה נראה מלוח וגלי כשהיינו גולשים יחד. התגעגעתי לזה. ״עוד לא ארזת״ היא צחקקה וחייכתי מעט, ״בדיוק נכנסת״ עניתי לה והבנתי שזה לא בדיוק מה שהתכוונתי להגיד. ״אני יכולה ללכת אם-״ היא אמרה כשנעמדה ומיד עצרתי אותה ״לא!-״ הבנתי שהייתי אולי קצת נחוש מדי, ״זאת אומרת, לא...״ אמרתי רגוע יותר. ״אני מצטער, יצאתי חמור. תשארי״ איך אחרי כל מה שהיא העבירה אותי, אני עדיין רוצה שהיא תשאר? לא האמנתי על עצמי כבר. היא צחקקה מעט ונעצרה במקומה.
״כריס..״ ועכשיו ידעתי שאני הולך לשמוע את המטרה האמיתית שלשמה היא באה. ״אני מבטיחה שאני לא הולכת לבכות... או להיות עצובה.. או לעשות כל סצנה כזאת או אחרת״ היא אמרה צוחקת מעט משאירה אותי מבולבל. ״אני... יודעת שזה מגוחך,״ היא התחילה להגיד. ״אבל ידעתי שאני אתחרט על זה אם לא אשאל.. עכשיו לפני שאתה עוזב״ היא אמרה נראתה מעט לחוצה.
״אתה בטוח לגבינו?״ היא אמרה ולפני שנתנה לי בכלל הזדמנות לענות היא מיד המשיכה ״זה בסדר אם אתה לא. פשוט... בזמן האחרון אני עושה דברים שאני מתחרטת עליהם או לא עושה דברים ואז מתחרטת עליהם. אז פשוט באתי״ היא אמרה משחקת מעט עם האצבעות שלה, נאנחתי ומתחתי את היד אחורה לצוואר. לא שוב... אני לא יודע אם אני מסוגל שוב להגיד את הדברים האלה.
״מה זה משנה אריאל? מה תעשי? תחזרי חזרה לגור אצל ההורים שלי? אני בעצמי לא בטוח מה אני עושה״ אמרתי כשלא ידעתי יותר כבר איך להגיד לה את זה יותר. ״אוקיי אז אפשר לנסות להבין את זה ביחד״ היא אמרה ושנאתי את העובדה שהיא מנסה לשכנע אותי. איפה היית כל החודשים האלה? ״תקשיבי ארי—״
״אוקיי הבנתי״ היא אמרה מעט עצבנית והתחילה לצאת מהחדר. ״את כועסת עלי??״ שאלתי מופתע, ״תן לי לפחות לכעוס! זה הדבר היחידי שנשאר לי!״ השיחה מהר מאוד עברה לצעקות, שנייה לפני שהיא התכוונה לצאת מהחדר, ידעתי שלשנינו יש פתיל די קצר, ״על מה את כועסת?? את בגדת בי!״ זהו, לא יכולתי לשמור את זה בפנים יותר. ידעתי שמתישהו נוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. ״בגדתי איתך!״ היא צעקה גורמת לדם שלי להתחמם והיא ידעה כמה אני מתעצבן בקלות. ״אה וואו תודה!״ אמרתי מנסה להרגיע את עצמי תוך כדי אבל פשוט לא יכולתי. הבחורה הזאת מטריפה אותי בקלות.

״ממש נהנתי לחלוק אותך עם עוד שני בחורים!״ המשכתי. ״כריס! אני עומדת פה מולך ומשפילה את עצמי בצורה כל כך ברורה! לא יכולתי להראות יותר נואשת מעכשיו! ברור שזה מכעיס אותי! שאני רק יוצאת מכאן מושפלת אפילו עוד יותר!״ היא אמרה כועסת.
״יודעת מה אריאל?? אני לא יכול! אני פשוט לא יכול להסתכל עלייך מבלי לדמיין בראש שלי תמונה שלך ערומה עם הבחור הזה! כמה פעמים שכבת איתו בכלל?? אני מצטער... מה שעשית היה נוראי, ואני ממש פגוע... אפילו בשם פאביו. ואני לא חושב שאני רוצה להיפגע ממך יותר״ הסברתי לה והרגשתי נורא. אבל באיזשהו מקום זאת הייתה האמת.
״אמרתי שאני מצטערת בערך מליון פעם!״
״אוקיי אריאל יש דברים שסליחה כנראה פשוט לא תפתור!״ צעקתי עליה בחזרה. באמת כעסתי... באמת הייתי פגוע, הרגשתי שאני לא יכול לסמוך עליה יותר וזה שבר לי את הלב. ״לך תזדיין כריס!״ היא אמרה יוצאת עצבנית מהחדר, ״יודעת מה?! תלכי את אריאל! תצאי לי מהחיים! את בכל מקרה כבר מומחית בזה! ואם את כבר שומעת את זה אולי תשמחי לדעת שאת הסיבה שבגללה לא הגעתי מקום ראשון!״ צעקתי בזמן שהיא טרקה את הדלת וידעתי שהיא לא שמעה חצי ממה שאמרתי אבל הייתי כל כך עצבני שלא היה לי אכפת. וידעתי שיצאתי ילד. אבל ככה אני לידה.
ולרגע נהיה לי עצוב, כי הבנתי שאולי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותה.