Helps

פרק 50- התחושה הזאת

״בבקשה חכה!״ צעקתי וראיתי פתאום את ג׳סטין רץ מאחורי ותופס בצלם מהחולצה, ״תקשיב לי טוב חתיכת חרא קטן. היא מבקשת ממך לעצור אז אתה תעצור!״ הוא איים עליו ולקח את המצלמה שלו ושבר אותה על הרצפה ומיד פלטתי צעקה קטנה ״ג׳סטין!״ צעקתי עליו. ״תעזוב אותי חתיכת פסיכופט! אתה יכול לשבור כמה מצלמות שאתה רוצה אבל כבר שלחתי תמונות מהפלאפון לשותף שלי״ הוא התגרה בג׳סטין והיה נראה שלא פחד ממנו אפילו מעט. ציפיתי שקצת כן... ג׳סטין היה נראה שרצה לפוצץ לו את הפרצוף אבל התאפק. ״תקשיב, אני מתחננת. בבקשה תבקש מהשותף למחוק את זה זאת הייתה טעות בבקשה אתה תהרוס לי את החיים״ התחננתי. ״תמחק את זה או שתתחרט״ ג׳סטין תפס לו חזק יותר בחולצה אבל הצלם דחף אותו אחורה. ״אתה יכול לאיים עלי כמה שאתה רוצה או לשבור לי גם את הפלאפון. אבל התמונה נשלחה והיא תתפרסם״ הוא אמר עצבני ואני נאנחתי בשקט.

״תקשיב, בבקשה...״ התחלתי להגיד נאנחת וחשבתי טיפה על מה לעשות. ״אני אתן לך ראיון. אני אסכים לעשות ראיון ראשון בחיים אצל מי שאתה עובד, רק אל תפרסם את התמונה״ ידעתי שזה שווה זהב מבחינתם. ראיון בלעדי עם הזונה שהפכה לנסיכה.. אני יודעת שאסור לי להתראיין עדיין והיועצים לא אישרו לי את זה וגם כנראה לא יאשרו אבל הייתי חייבת לתת משהו... העיקר שהתמונה הזאת לא תתפרסם. הוא הסתכל עלי והיה נראה שחשב הרבה. ״בסדר. יש לך שבוע לקבוע ראיון, אם לא התמונה תתפרסם״ הוא אמר ונתן לי כרטיס ביקור לפני שהלך משם. ידעתי שאצטרך לסמוך עליו בעניין התמונה, אין לי ברירה אחרת. נשארתי לעמוד בשקט מול ג׳סטין ופשוט הובכתי. לא היה לי מה לומר. ״רוצה לסיים את מה שהתחלנו?״ הוא אמר ועקמתי פרצוף.
״לפחות עכשיו אני יודע שאת רוצה״ הוא אמר עם חיוך קל. ״זאת הייתה מעידה. והיא לא תקרה יותר. יש לך בעיות ג׳סטין! בעיות חמורות! לא מבינה למה אתה בכוונה רוצה לפגוע במאיה, ועוד איתי! אתה- - ״ הפסקתי לדבר כשהוא השתיק אותי עם נשיקה מטורפת. בשנייה הפסקתי לחשוב ונשקתי אותו בחזרה. הרגשתי את הלשון שלו לא נותנת לי אפשרות בכלל לנשום ובשנייה עשיתי לו את אותו הדבר. הידיים שלו לא חיכו שלוש שניות וכבר אחזו לי בתחת בכזאת חוזקה שהרגשתי שאני חייבת לעלות עליו מיד. אני לא יודעת מה זה היה ביננו שגרם לי לרצות תוך שנייה לפשוט ממני את הבגדים וגם את שלו. לא היו לי שום רגשות אליו, או מחשבות עליו. אבל ברגע שהוא נכח זה היה כמו קסם. זה היה כאילו פתאום מצאתי נחמה בעבר שלי לפני שבכלל התאהבתי בבנים או שבכלל הייתי חייבת משהו למישהו, ובתקופה לחוצה כזאת זה כאילו הייתי חייבת הפסקה עם מישהו אדיוט שמזכיר לי את העבר ואין לי שום מחוייבות או רגשות אליו.

בשנייה התפקחתי והבנתי מה אני עושה, דחפתי אותו אחורה והעפתי לו סתירה חזקה. ״בחיים אל תעשה את זה שוב״ אמרתי עצבנית, צריכה לנגב את קצה הפה שלי אחרי מה שהלך ביננו. מה אני עושה?? הוא הסתכל עלי ולא הגיב. ״מצטער״ הוא אמר אבל ידעתי שהוא לא באמת מצטער. ״אל תתקרב אלי שוב״ אמרתי והתחלתי ללכת אבל אז הסתובבתי על עקבותי שוב והתקרבתי אליו עצבנית. ״אתה יודע? אתה חתיכת חבר מחורבן! פאביו הוא חבר שלך! אתם גרים ביחד! אתה לא ייאמן... ומה לגבי מאיה? מה אתה רוצה ממנה תעזוב אותה בשקט ותלך לזיין בנות כל היום!״ אמרתי בעצבים והוא פשוט עמד שם וחייך. הכרתי בנים כמוהו הוא בול מי שהיה בחיים הקודמים שלי, ופעם אפילו לא היה לי אכפת מי החברים או החברות שלהם וזה כאילו החיים הקודמים והחדשים שלי התערבבו וזה היה גדול עלי.

״אמרת את זה שוב״ הוא אמר ואני נאנחתי... באמת אמרתי את זה שוב. ״אני אלווה אותך הביתה״ הוא אמר ואני צחקתי. ״לא אתה לא״ הוא פשוט בכזאת קלות התעלם מכל מה שאמרתי? לא היה לו אכפת בכלל?
״נו אריאל.. אמרתי שאני מצטער, אין לך כאן אף אחד שישמור עלייך וכבר חושך. לא כדאי שנסיכה תלך לבד בלילה...״ הוא אמר והרגשתי שהוא מתגרה בי ״אה.. שכחתי שלפני זה היית מסתובבות ברחובות עם סכינים ומציע לאנשים סמים... ודברים אחרים״ הוא אמר ושוב החיוך הקטן שלו מרוח על הפנים. הסתכלתי עליו בפרצוף עצבני ועוד יותר עצבן אותי שאהבתי שלא אכפת לו מכלום. הרגשתי שהתחושה הזאת מדבקת והייתי צריכה את זה עכשיו.

״תלווה אותי״ אמרתי עצבנית והוא היה קצת מופתע אבל התחיל ללכת איתי לכיוון אחוזת הבנות. לא דיברנו בכלל בהליכה, הוא שם את היד שלו בתוך הכיס האחורי של מכנס הג'ינס שלי ואני נתתי לו. וככה הלכנו בשקט בחושך בתוך רחבי האונברסיטה עד שהגענו לכניסת הבית שלי. האורות היו דלוקים אז ידעתי שכבר בשעה הזאת בטח כולן שם... ״צריך לעשות את זה יותר״ הוא תמיד מחפש להתגרות בי? ״אתה יכול להוציא את היד שלך עכשיו? אני צריכה להכנס״ אמרתי קצת באי נוחות. התעלמתי מהעובדה שאני עושה עכשיו משהו לא בסדר, פשוט הכחשתי מעצמי את כל מה שקורה כאן היום איתו. הייתי כל כך מבולבלת בתקופה האחרונה שהרגשתי שהייתי צריכה את זה. הוא הוציא את היד מהכיס שלי אבל רק כדי לתפוס בלולאת הג'ינס שלי והצמיד אותי אליו במהירות. הידיים שלי במהירה עלו לחזה שלו, כאילו דוחפות אותי אחורה.. אבל לא באמת רציתי. כשעשינו דבר כזה אסור הרגשתי שאני נפטרת מכל הבעיות שלי, מהמחשבה על בחירה בין כריס לפאביו או מההתרגלות לחיים החדשים שלי, למרות שכל מה שאני עושה זה בעצם ליצור לעצמי הרבה יותר בעיות. זה היה כמו סם שלא לקחתי מזמן וזה היה ממכר. שתקתי, רק הסתכלתי עליו מקרוב מתנשפת קלות. במקום לחשוב איך אני לא מאמינה שעשיתי את מה שעשיתי, או להיות בחרדות על איך אני אתמודד מול פאביו ומאיה עם זה, או לבכות ולשנוא את עצמי על מה שעשיתי- אני שוב פה, קרובה אליו יותר ממה שאני אמורה ונהנת לא לחשוב על ההשלכות של כלום. הוא העביר את שתי הידיים שלו מאחורה לתחת שלי והכניס אותן מתחת לג׳ינס. לא חוויתי דבר כזה הרבה זמן. קפצתי מעט, הרגשתי מוזר אבל נשארתי, לא זזתי. מצד שני גם לא הרגשתי קפואה.. היו לי פלאשבקים לעבר ומשום מה הם היו מנחמים.

הוא החליק את הידיים שלו פנימה ונגע בתחת החשוף שלי. הרגשתי את המגע של הידיים שלו אוחזות בהן בחוסר איפוק. זה היה מחוספס לגמרי ולא ידעתי מה אני מרגישה לגבי זה. הוא התקרב אלי לאט והניח לי נשיקה על זווית הפה, השפתיים שלי עקצצו ונאנחתי בשקט. זה הגיוני שאני רוצה לפשוט מאיתנו את כל הבגדים ולעשות איתו סקס מטורף? מה לא בסדר איתי? אני בכוונה אוהבת למשוך לעצמי בעיות??

לא הרגשתי אליו כלום. לא חמלה, לא אהבה, לא עצב או קנאה. פשוט רציתי לשכב איתו! וזה הטריף אותי. אני צריכה פשוט להתרחק ממנו וזה יעבור. ״אני צריכה ללכת״ אמרתי במיוחד כי עמדנו מול בית הבנות שלי ומישהי עלולה לפתוח את הדלת בכל רגע, וממש לא רציתי שדבר כזה יגיע למאיה. הוא שחרר את האחיזה ממני ושם את הידיים שלו בכיסי המכנסיים שלו. הסתכלתי עליו לשתי שניות לפני שנכנסתי פנימה לבית, נותנת מבט אחרון כדי לראות שהוא עדיין עומד שם ומסתכל עלי נכנסת פנימה.