נקמה (נאמג'ין, ויקוק)

פרק 25: האמת

תאהבו אותי /(°-°)\

================================

הובי בהה בטלפון שלו ללא מטרה בעודו שוכב על מיטתו של ג'מין. הוא הרגיש קצת יותר טוב אחרי שסיפר את כל הסיפור שלו ושל יונגי לג'ימין, שהקשיב באופן פעיל. הוא לא הלך הביתה יומיים והוא היה בטוח למדי שג'ין וטאה היו מודאגים בשלב זה. הוא נאנח וקובר את עצמו מתחת לשמיכה של ג'ימין, עוצם את עיניו. אולי כדאי גם לישון קצת, חשב.

ג 'ימין היה כרגע מכין להם ראמן כאשר נשמעה דפיקה. ג'ימין מכבה את התנור ומניח את המכסה עליו, הוא מנגב את ידיו על הסמרטוט ופותח את הדלת, עיניו מתרחבות. "י-יונגי, מה אתה עושה כאן?"

כששמע את שמו של יונגי, עיניו של הובי נפתחו והוא קפץ במהירות, נפל, ירד מהמיטה ונכנס לארון והסתתר שם, למקרה ש... הוא רצה לשמוע את השיחה, אז הוא השאיר את הדלת פתוחה מעט ונשען על ערימת הבגדים. הוא לא ידע אם הוא צריך להיות אסיר תודה על כך שבדירה של ג 'ימין יש קירות דקים. יונגי הביט בכל מקום, חוץ מג'ימין, מתחמק מליצור קשר עין עם הצעיר ממנו. "אני ... באתי להתנצל". ג'ימין זיקף גבה. "בשביל מה, היונג?"

יונגי אז הציץ בילד המבולבל, לפני שהריח משהו טעים. "בשביל אממ .... היי, אתה עושה ראמן?" "אה, כן, אני באמת," ענה ג'ימין, משפשף את עורפו. בדיוק אז, הבטן של ג 'ימין נהמה והוא הסמיק, ממלמל "כנס" ופנה אל המטבח שלו, מעביר את תוכן הסיר אל הקערות. יונגי ישב על הספה, בלי לדעת מה לעשות כשהוא מביט בתקרה. מוחו היה על הובי, והיה לו דחף לראות אותו עכשיו. כל כך הרבה שאלות היו שחו סביב ראשו אבל זה נעצר כאשר ג 'ימין בא עם שני מיץ תפוזים.

"ג'ימין? ".

ג'מין הרים את מבטו. "כֵּן?"

יונגי חש פתאום מביך והביט בכל מקום חוץ מג'מין. "ראית את כל מה שקרה ביני לבין הוסוק?" ג'מין נשען לאחור והביט ביונגי. "כן, ומה שעשית היה די קשה, אז הוא הבחור שהיה לך כל הזמן". ג'מין הרגיש את לבו נשבר מעט, עכשיו יודע מי הוא הקראש הסודי של הקראש שלו. הוא נשך את שפתו, וחשב על כך שגם להובי יש רגשות כלפי יונגי, גם אם הוא כועס עליו בשלב זה. הוא לא אהב להתערב בחיי האהבה שלו, אז הוא הרגיש קרוע שרוצה שיונגי והובי יהיו מאושרים, אבל הוא גם מקווה שהוא יוכל אולי ... אולי יש סיכוי עם יונגי. יונגי מפנה את כל גופו אל פניו וג'ימין הרגיש את לבו מתגבר.

כששם לב לשתיקה, החליט הובי שזה הזמן הבטוח ולאט-לאט התקדם אל מחוץ לדלת הארון, כששמע את קולו של יונגי מגיע מן הסלון. הוא נאנח כשהבין שהממזר בעל השיער הירוק עדיין כאן. אבל הוא התחיל להיות רעב והוא לא רצה לצאת לשם, לא כשהוא יהיה שם. אז הוא חיכה ליד הדלת והחליט לצותת לשיחה.

"ג'ימין ... אני יודע שאני אף פעם לא סיפרתי לך את האמת אבל את האדם שהיה לי רגשות, הרבה זמן עכשיו, להוסוק , או ג'יי הופ. נפגשנו בחזרה ביפן, כאשר התלבטתי אם לעסוק במוסיקה היה הכי טוב בשבילי, ופגשתי אותו כשחבר שלי גרר אותי איתו כדי ללכת לרקוד, בהתחלה חשבתי שכל העניין הוא פתטי עד שראיתי אותו ... איך שהוא מעביד את גופו לקצב, איך הוא תמיד נשאר חיובי וזה עדיין תעלומה בשבילי, ואת האופן שבו כל האורות של החדר מופנים רק אליו בכל פעם שהוא נכנס, אני מיד נלכד על ידי ההילה המפתה שלו.אבל חשבתי שהוא בחיים לא ישים לב אליי אז לא פיתחתי תקוות ולא עשיתי שום דבר עם זה שרציתי להכיר אותו יותר, אבל עם כל יום שעבר שם אני הרגשתי את רגשותי כלפיו וכשהרגשתי שהביצים שלי מתכווצות הגדלתי אותם בביצים גדולות יותר ... ואז ניגשתי אליו ודיברתי לו." הוא חייך חיוך קטן על פניו כשהוא נזכר בפגישתם הראשונה, בלי לדעת שג'ימין בוהה בו בעיניים עצובות.