פרק 11 : זה מתחיל

887 81 23
                                    

"איכס, יש לך קראש עליי גועל! אין סיכוי שאי פעם אוהב מישהו כמוך אני אפילו לא הומו, ואם הייתי הומו, בשום אופן לא הייתי בוחר בך! אז למה לא תעשה לי טובה ותישאר רחוק ממני ככל האפשר! " ג'ונגקוק צעק בפניו, פניו אדומים מכעס.

ג'ונגקוק הצמיד את טאהיונג לקיר ונעץ בו מבט נוקב. הוא יכול ממש להרגיש את הנשימה הנגרמת מפיו של ג'ונגקוק, וריח טרי של מנטה נכנס לנחיריו.

"אתה לא צריך לאהוב אותי בחזרה, כל מה שאני רוצה זה להיות החבר שלך, ג'-ג'ונגקוק ... "טאהיונג ייבב, בְּשֶׁקֶט.

"חברים, חברים, הא, אתה צוחק עלי י אני לא רוצה להיות חברים עם כמוך!" יונגקוק ירק וגחן. "תתרחק ממני, או אחר."

טאהינג הרגיש כל כך מבוייש, שכל מה שיכול היה לעשות היה להביט ברצפה בעודו מאזין לסטודנטים שצוחקים אליו במסדרונות. טאהיונג חש דמעות חמות מתחילות להיווצר את עיניו והניח להן לזרום למטה, מכתים את לחייו. ג'ונגקוק שיחרר את אחיזתו ופסע לאחור, בעט בו בבטנו ואחר כך הסתלק, ממלמל קללות מתחת לנשימתו. הפעמון צילצל וכל התלמידים התחילו להיכנס לכיתה שלהם, משאירים את טאהיונג לבדו במסדרון.

הוא הביט בפתק המקומט שג'ונגקוק קרע וזרק לרגליו, והתכופף לאיטו והרים את החלקים. זה היה כמו להרים חתיכות של לבו השבור ונשימתו נעתקה, מכריח את עצמו לא ליבב, אבל אלוהים, הוא רצה לבכות כל כך. זה כואב כל כך. עוד דמעות המשיכו לזלוג כשהוא הרים לאט את השברים והוא קם, פוסע לאט אל פח האשפה. כשהוא זורק את החלקים, הוא שמע צחקוקים וידע מי זה בלי להרים את מבטו.

"אמרתי לך שהוא לא יאהב אותך, וגם אמרתי לך להתרחק מהג'ונגקוקי שלי, נכון? היה ברור שאין לך שום סיכוי איתו, יצור, תראה אותך בוכה כמו תינוק אתה כבר יכול לעצור את זה. אתה נראה כל כך פתטי זה לא פלא שג'ונגקוק לא מחבב אותך ... "

לטאהיונג נמאס.

הוא הסתובב ונעץ בה מבט זועם בכעס כה רב בעיניו. "אני לא רוצה לשמוע את זה בא ממישהו כמוך!" הוא צעק, והצביע עליה, שהביטה בו בהלם מהתפרצותו.

"אין לך זכות להגיד לי מי אני יכול ולא יכול לאהוב אז מה אם אני לא נראה טוב, אז מה אם אני לא מגניב, אז מה אם אני לא אטרקטיבי או חכם? לא אומר שאני לא אדם עם רגשות ואני יודע שהרגשות שלי לג'ונגקוק היו אמיתיים וכל הפאקינג תקוות האלה שהיו לי נעלמו עכשיו!" הוא המשיך לצעוק, מתעלם מהסטודנטים הנאספים מאחורי כל אחת מדלתות הכיתה, שצפו בשניים. הוא התקרב אליה, שנראה נבוך וכועס.

"הרגשות שלי לג'ונגקוק אמיתיים ... אמיתיים מאוד ... "אמר בעצב, מניח יד על חזהו, שם לבו הקרוע עדיין פועם במרץ. הוא חש שדמעות עלו שוב, אבל הכריח את עצמו לעצור, לא רצה שהיא תראה אותו במצב כזה. "אולי אני נדחתי על ידי ג'ונגקוק, אבל לפחות אני יודע שהרגשות שלי כלפיו היו אמיתיים, בניגוד אליך שרק רוצה להשתמש בו בגלל הסיבה האנוכית שלך!" קולו הולך ומתגבר עם כל דקה חולפת.

נקמה (נאמג'ין, ויקוק)Where stories live. Discover now