נקמה (נאמג'ין, ויקוק)

פרק 1: ההתחלה

"טאה פאקינג היונג, אם אתה לא מזיז את התחת שלך לבית הספר, אני נשבע באלוהים שלמעלה, אני אעשה לך משהו ... "נשמתו של ג'ין נקטעה כאשר כרית מכוונת ישר אל פניו היפות . טאהיונג נעץ מבט בהיונג שלו במשך 15 שניות טובות, לפני שדחף את ראשו בחזרה לכריות האחרות שלו.ג'ין נאנח. "בוא טאה, אנחנו צריכים ללכת לבית הספר, זה כמעט 8:00 בבוקר אז תזיז את התחת שלך ותלך להתקלח אני אלך להכין לנו קצת פנקייק". עם זאת, ג'ין עזב את החדר וירד למטה, לא לפני ששמע את אנחתו של טאה באפיסת כוחות. "אני לא רוצה ללכת לבית הספר, "הוא ממלמל. טאהיונג נאנק בפעם האחרונה ועשה את דרכו אל חדר האמבטיה.

לאחר שטאה נשטף זה עתה, הוא עושה את דרכו למטה, וקיבל את פניו בריח טעים שרק האלוקים ג'ין יכול לייצר במטבח שלהם. ג'ין וטאה היו חברים מאז שהאוממות שלהם היו בהריון(האמהות שלהם היו למעשה חברות טובות ביותר ונכנסו להריון באותו זמן), והום למדו באותו בית ספר מאז טרום חובה. הם הפכו לשותפים לאחר שטאה הפך לבן 15 וג'ין ל18 ושניהם נמצאים כרגע בבית הספר "ביוטיפול ביץ' סיאול היי סקול"(בית הספר לאנשים יפים בסיאול).

*אני יודעת שזה לא הגיוני ההפרשי גילאים, אבל אל תשאלו שאלות, ככה הכותבת המקורית החליטה*

ג'ין בדיוק סיים לעשות את הפנקיק האחרון כשטאה נכנס פנימה בפנים זועפות. שני הנערים התיישבו והחלו לאכול, רעש המזלגות משפשף את הצלחות מילא את החדר. ג'ין נשא את מבטו וכיחכח בגרונו.

"כן, מה העניין?" "מה קרה? "שאל ג'ין ברכות כה רבה, מביט בעיניו העצובות של הנער. טאה הרים את מבטו אל ג'ין והסתיר את עיניו מפניו. "אני לא רוצה ללכת לבית הספר, הייונג ... אתה יודע למה." כמעט מתלחשת.ג'ין ידע, כמובן. שני הבנים לא היו פופולריים בדיוק בתיכון. למעשה, הם היו זרים, כי גם ג'ין וגם טאה היו די שמנמנים. הם לא היו שמנים, אבל גם הם לא היו מלאים או רזים, אין פלא שהציקו להם כל הזמן. שלא לדבר, הם היו שניהם הומואים וזה לא עזר אבל ג'ין בכנות זה לא הזיז לג'ין, עד שהוא ראה עד כמה המילים של הבריונים משפיעות על טאה.ג'ין עצר מיד את רכבת המחשבות המדכאת שלו וחייך. הוא קם והתחיל לאסוף את הצלחות ולתפוס את ידו של טאה."בוא, אני אגן עליך תזכור, בוא נלך, אם למישהו יש בעיה איתנו, נאכל אותם, אז בואו נלך!" ג'ין קרא.

טאה צחק על ההערה האחרונה וחייך את החיוך המרובע שלו. שני הנערים מיהרו לצאת מהדלת ונכנסו למכוניתו של ג'ין. בדיוק בשעה 7:45 בבוקר, הם הגיעו לבית הספר התיכון ביץ 'סיאול, וראו כי תלמידים רבים עושים את דרכם לעבר הכניסה שלהם. עם זאת, קבוצה מסוימת של אנשים תפסה את העין של ג 'ין.

כשהם יוצאים מהמכונית שלהם, עיניו ג'ין לא עזבה אותם. טאה גם מבחין בכך והביט לכיוון ההיונג שלו בוהה. "היונג, למה אתה בוהה בהם?" טאה נעל את דלתות המכונית ותפסה את ידו של ג'ין, ומשכה אותו לעבר הכניסה לבית הספר.

.אלה היו נאמג'ון והחבורה שלו

בזמן שטאה וג'ין נכנסו למסדרונות בית הספר' , ג'ין צופה בנאמג'ון מתבדח עם שאר החבורה וחושף את הגומות שלו, שג'ין למד לאהוב מאז היום הראשון של בית הספר. מאז היום הראשון ללימודים, הנער עם הגומות היה במחשבותיו, אבל הוא ידע שנמג'ון לעולם לא יאהב בחור כמוהו. הוא לא נראה רע, אבל גם הוא לא היה נראה טוב. הוא היה עכשיו בעל פנים נפוחות, זרועות נפוחות, תספורת בוב ושפתיים שמנמנות. הוא לא היה בכושר והוא ידע זאת. הוא נאנח וצועד אל הלוקר שלו כדי לקחת את ספריו באנגלית לכיתתו הראשונה, וכשהוא סוגר את הדלת ומסתובב, מישהו נתקל בו בגסות, וגרם לו להשליך את ספריו על הרצפה.

"שים לב לאן אתה הולך, שמן!" האנשים במסדרונות החלו לצחוק וג'ין התכופף בלי להרים את ספריו. הוא זיהה את הנעליים האלה בכל מקום. ג'קסון וואנג, בריון בית הספר וחברו של נאמג'ון. הוא שמע צעדים רצים והרים את מבטו, רואה את טאה במבט זועם על פניו וג'ין תפס במהירות את ספריו וקם. הוא לא רצה שטאה יהיה מעורב, לא משנה מה. לפני שג'ין יכול היה לפתוח את פיו, ג'קסון הפריע לו אותו. 

"אולי אם לא היית אוכל כל כך הרבה, לא הייתי צריך להיתקל בך, בהתחשב בכך שאתה לוקח כמעט את כל החלל במסדרון!" ג'קסון יילל בצחוק, ונתן לחבריו מארק ובאקהיון מחיאות ניצחון והלך. ג'ין חש דמעות חמות בעיניו. הוא יכול היה לקחת את העלבון השמן, אבל הוא אמר לו שהוא לקח כמעט את כל השטח היה פוגע. הוא לא היה עד כדי כך שמן..

נכון?