נקמה (נאמג'ין, ויקוק)

פרק 21 : אושר

*לא אני עיצבתי את התמונה*

אומייגאדדדדד סליחהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אני ככ ככ מצטערת היה לי ככ הרבה דברים על הראש והייתי סופר עסוקה וחולה...

כמו שהבטחתי בתחילת הסיפור אני אסיים את הספר הזה, פשוט ייקח לי יותר זמן..

באמת באמת סליחה

תהנו ^^

הודעה מקוקי❤

היי טאהונג, אני מתכונן לאסוף אותך ב 06:00 עבור הדייט שלנו. תהיה מוכן, מאהב תפוחי אדמה שלי. בסדר? :)

נשלח מהאייפון שלי

טאהיונג חייך חיוך רחב אחרי שקרא את הודעת הטקסט, מרגיש את הלב פועם מהר.

אל: קוקי❤

אני מצפה לזה, מאהב צ'יפס שלי. :)

הוא צחקק על הכינויים החמודים שלהם שהם החליטו לתת אחד לשני לאחר המפגש הראשון שלהם על יד הלוקרים. הוא טפח על השולחן והניח את הטלפון על שולחנו לפני שנכנס למקלחת. אחרי שהתקלח, הוא שקל איזה תלבושת ללבוש אבל החליט על ירוק כהה עם מכנסיים שחורים. זה היה הדייט החמישי שלהם והוא עדיין חש לחוץ. לאחר שלבש את בגדיו, הוא ריסס מי קולון(סוג של בושם יקר בטירוף) על כל גופו, והחליק את שערו. מחייך את חיוך הקופסה שלו, הוא יוצא אל המטבח ורואה את הובי שותה תה בעודו בוהה מבעד לחלון.

הובי הבחין בנוכחות ועיניו התנפחו. "טוב, תראה אותך, אתה נראה נהדר!"

טאה חייך וישב מול הובי. הוא ראה ניצוץ של עצב בעיניו של הובי וחיוכו נעלם. "תודה, היונג, משהו לא בסדר? "הוא שאל, בדאגה שתפסה את הובי בהפתעה. "למה אתה מתכוון, טאה, אני בסדר, "הוא מצחקק בלחץ ומניח את הספל. טאה קימט את מצחו והביט בו בדאגה. "אתה עדיין חושב על הבחור שפגשת ביפן?"

הובי ישב בשקט רגע לפני שהנהן, מניח לאנחה להימלט מפיו. "חלפו חודשים ועדיין לא עברתי הלאה, טאה ... הוא פשוט ... עזב אותי, אתה יודע, חשבתי שאני - ואני מצטט - "הסאנשיין" שלו, אבל אני מניח שכל מה שאמר לי לא היה יותר משקר". הוא צחקק, מרגיש פצטי והביט בטאה. הוא טלטל כשחיבק את זרועותיו סביב כתפו והרים את מבטו וחייך כשראה שג'ין.

"הובי, אתה אולי לא תהיה הסאנשיין שלו, אבל תמיד תהיה הסאנשיין שלנו, "ג'ין מרגיע אותו, טופח על גבו, מקבל חיוך אסיר תודה מהובי. "תודה, היונג".

"אוי, איך קוראים לו בכל מקרה, הובי-היונג? " שאל טאהינג בסקרנות. הובי נשך את שפתיו והעיף את עיניו אל החלון. "... אני לא יודע." "מה זאת אומרת שאתה לא יודע ?!" קרא ג'ין. "את מתכוונת לספר לנו שדיברת עם איזה זר חסר שם ביפן? "שאל טאה קם על רגליו. הובי צחקק לפני שהוא מחווה את חבריו לשבת, מי מחויב. "תירגע, אני מכיר רק את הכינוי שלו, לא את שמו האמיתי, בדיוק כמו שהוא יודע רק את הכינוי שלי, ולא את השם האמיתי שלי". הובי נאנח שוב, מבין כי הוא אפילו לא ביקש את שמו האמיתי לאחר חודשים של לדבר איתו. אבל אז שוב, שני אלה רק קראו לזה כינויים אחרים מאז הובי חשב שזה היה יותר חמוד ככה.