#6 in fanfiction 15.11
שני הילדים הפופולריים, קים נאמג'ון וג'ון ג'אנגקוק מתערבים עם ג'קסון וואנג , המוכר בתור הבריון הכי גדול בבית הספר,שיצאו עם קים סאוקג'ין וקים טאהיונג, שני ה"חוצנים" של בית הספר ויבדקו מי מה"חוצנים" יתאהב בהם קודם. לאחר כמה חודשי...
ג 'ין נפשית סטר לעצמו והסתובב, לא ממש רוצה להתמודד עם אדום השיער, במיוחד בגלל מישהו מסוים היה לידו.
"היי ג 'ימין, מה מה אתה עושה פה?" "שאל ג'ין בביישנות.
"אה, נאמג'ון היונג ואני קונים עכשיו אוכל לדירה שלו!" ג'ימין קרן, להוט לדבר עם ג'ין. ג'ין לא העז להעיף מבט בנאמג'ון, לא אחרי התקרית הזאת, ובנוסף לכך, הוא לא היה לבוש יפה מלבד חולצה לבנה וטריינינג.
"הוא ניסה להכין ראמן וסנדוויצ'ים, אבל הוא שרף את כל הטוסטים ואת הראמן, ג'ין-היונג, מי לעזאזל שורף טוסט וראמן, נכון ... כל מה שאתה צריך לעשות זה להרתיח את אטריות במים !" לחש ג'ימין ונשען על ג'ין. עיניו של ג'ין מתרחבות כשצחק, וגרם לנאמג'ון להסמיק.
"לא שרפתי הכל!" נאמג'ון התבכיין, וג'ין חשב שהוא חמוד. ג'ימין פנה להביט בו ונתן בו מבט ריק. "למה אתה מתכוון שלא שרפת הכול? "הוא פנה במהירות אל ג'ין, שראה את השניים והיה מת לצחוק אבל עצר את עצמו ותפס את שתי כתפיו, וג'מין נעץ בו מבט. "כשניכנסתי למטבח, זה היה כמו ללכת אל המאורה של השטן, חשבתי שנכנסתי לביתו של המושיע של האדון השחור! "קרא ג'מין והעיף בו מבט." ואז היתה לו החוצפה להמשיך בבישול כאילו השטן אמור להגיע כל רגע, ואז הוא עוד הציע לי סנדוויץ שחור ושרוף מהגהינום!, ג'ין היונג היית צריך לראות את הפנים שלי!"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"האהאהאהאהאהאהאאהאההההאהאהאאהאהאאאהאהאהאאהאה" ג'ין צחק כל כך חזק.
נאמג'ון כיסה את פניו האדומות, מתבייש אפילו להביט באיש עכשיו. ג'ימין צחק לצד ג'ין והניח את זרועו סביב כתפו. כשג'ין סוף סוף נרגע, הוא נשם נשימה עמוקה ואזר אומץ להביט בנאמג'ון, שהסתכל על כל דבר בכל מקום חוץ ממנו. ג'ין חש צחוק עולה שוב אבל הוא הכריח אות עצמו לעצור, לא רוצה להביך את הצעיר.
ג'ין פלט צחקוק קטן ונאמג'ון סוף סוף פונה להביט בו, ואז להביט בפריטים בסל שלו. "אתה מתכנן לעשות מרק עוף ואורז ??" הוא שאל את ג'ין. ג'ין מתנשף, נזכר שטאה ממתין לו והוא בטח רעב בשלב זה. הוא בדק במהירות את הזמן וקילל. השעה היתה כמעט 19:00, כלומר הוא היה שם שעה שלמה. איך לעזאזל עשה את הזמן ללכת כל כך מהר ?!
