Our neighborhood

עונה 2 פרק 3

(בתמונה זו איזבלה.)
-
"מה השיעור הראשון שלך?" ברייאן שאל לאחר ששם חולצה.

"מתמטיקה." אמרתי,מוציא את הטלפון מההטענה."שלך?"

"אומנות בימי הביניים" הוא הוציא לשון. "ישלך מפתח,כן?"

"אהה.." גיששתי בכיסים שלי,ואז בתיק עד שמצאתי." כן" הנפתי את המפתח באוויר.

"הכיתה שלי באזור D איפה שלך? שנלך ביחד." הוא הציע.

"אזור G, זה די רחוק. תודה בכל זאת,אחי."חייכתי אליו והוא הינהן בחיוך קטן ויצא.

הכנסתי את המפתח של החדר לתיק שלי ואז ברייאן צץ שוב.

"ותעיר את טד שוב פעם." הוא אמר והנהנתי.

"טד?" אמרתי בקולניות לאחר שברייאן הלך,שוב.

"חפפ..אה..שט.." הוא מילמל כמה..מילים?

"השיעור הראשון מתחיל עוד עשרים דקות,לא כדאי לך לאחר ביום הראשון." המשכתי לדבר בקול גבוה.

" עשרים דקות?" טד זינק ממיטתו.

גיחכתי," כן."

"איזה מבנה אתה?" הוא שאל

"מבנה G, וברייאן כבר הלך."

"המנייאק הזה" טד גילגל עיניו.

"תמהר" שמתי את התיק שלי על כתפיי,אחזתי בטלפון שלי ויצאתי מהחדר.

אחזתי בטלפון ונכנסתי לאפליקציה של הבית ספר,מחפש אחר המפה ומקיש את המספר כיתה שלי.
תוך פחות מחצי דקה הטלפון הביא לי מפה קלה ומסודרת איך להגיע לכיתה שלי כמה שיותר מהר.
אהבתי את הטכנולוגיה ושמחתי להשתמש בה איפה שיכלה לעזור.

כאשר הגעתי לכיתה,התיישבתי בכיסא בסוף.
אחרי אתמול בלילה,שכולם מצאו אותי,דפקו על דלת חדרינו לפחות 50 פעם. אם לא יותר.
עד שטד התחרפן כבר וצרח על האחרונים שבאו לדפוק בדלת והם,כנראה,דאגו להפיץ לחבריהם את הבשורה שכל מי שייעז לדפוק בדלת חדרי יזכה לצרחות מטד.
אז לא רציתי למשוך תשומת לב מיותרת,
אני בסך הכל תלמיד רגיל שרוצה ללמוד בקולאג'.

"היי" נשמע קול עדין לצידי,סובבתי את ראשי מבחין בבחורה ג'ינג'ית-בלונדה נחמדה.
שלשם שינוי(מהבנות שפנו אליי), לא הייתה מעודדת.

"היי" הינהנתי,בחיוך קל.

"אתה גם שנה ראשונה,נכון?" היא שאלה והנהנתי.

"רק אותי מלחיצה העובדה שיש פה כל כך הרבה תלמידי שנה שנייה?" היא קססה ציפורניה בעדינות.

"למה זה מלחיץ אותך?" תהיתי.

"זה אומר שהרבה נכשלו שנה שעברה בכיתה הזו." היא אמרה.

"אה." גיחכתי, "טוב,אני מקווה שאני ואת לא ניכשל."

היא צחקה ואז אמרה, "איך קוראים לך?"