"בוקר טוב" יצאתי מדלת ביתי,רואה את לוקאס יושב במדרגות.
"בוקר טוב" חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.
"אני כבר בא!" שמעתי את פדרו צועק מביתו.
אני עוד לא יודעת מה קורה בני ובין פדרו,
לוקאס בכלל סיפר לו שאנחנו ביחד?
היי,מארי! תפסיקי עם זה!
את ולוקאס לא ביחד,אתם רק ידידים.
כמו שלוקאס אמר כבר מההתחלה.
"ידידים שאוהבים לעשות את זה".
"על מה את חושבת?" לוק תהה.
"על פדרו" התיישבתי לצידו.
"מה איתו?" הוא שאל.
"מה איתנו?" שאלתי.
"סלחת לו כפי שסלחת לי,זה נגמר" הוא אמר בפשטות.
"אני משערת."
"לא,את לא משערת. אין לך סיבה לכעוס עליו"
"ברור שיש לי,הוא זרם עם השטויות שלך."
"ואת מדברת איתי,אז למה שלא תדברי איתו?"
"איך אפנה אליו בכלל?"
"כמו שפנית אליי" הוא צחק וקרץ לי.
פדרו סגר את דלת ביתו והתלווה אלינו,
מביט עליי מופתע.
"היי" הוא אמר,בחיוך קטן.
"היי" אמרתי.
שנאתי את המצב המביך הזה,אח..
"אז?" לוקאס אמר,מקדם את המצב.
"אני מצטער" פדרו אמר וחייכתי.
"זה בסדר" קמתי וחיבקתי אותו,והוא חיבק אותי בחזרה בשמחה.
הלכנו לבית ספר,ביחד.
כל כך התגעגעתי לזה,
ללכת איתם ולא ללכת לבד,בשקט של הבוקר.
הגענו לבית ספר וזכיתי לכמה "הבעות חיבה" מחבריו של דילן.
דילן פשוט התעלם ממני.
אז התעלמתי ממנו בחזרה.
זה היה מיותר לדבר איתו.
לקראת הערב,כאשר חזרתי מהעבודה,והמשכורת שלי התחילה לגדול מכיוון שאני עוד כמה ימים עוברת למלצרות מהמטבח המעצבן,אז היו לי כמה מזומנים.
שחזרתי לבית,לוקאס ופדרו באו לצאת למועדון והזמינו אותי גם.
לא היה לי משהו יותר טוב לעשות,לכן זרמתי איתם.
הגענו למועדון,אחזתי בידו של לוקאס,מחכה בתור איתו ועם פדרו.
לוקאס דיבר עם הסלקטור,כנראה שהכירו,והוא הכניס אותנו ללא תשלום כספי.
לוקאס ופדרו הזמינו בירה ושיכנעו אותי לשתות גם.
לאחר שעה הייתי מחוקה לגמרי,וגם לוקאס.
רק פדרו היה טיפה שפוי אך עדיין שיכור.
"היי בייב" בחור ניגש אליי כאשר סיימתי כוס נוספת של וודקה.
"מי אתה?" תהיתי,כאשר הייתי שיכורה לא היה לי מחסומים.
"אני דילן" הוא אמר בחיוך.
"אוי אלוהים השם הדפוק הזה רודף אותי" אמרתי בקול מה שלא תיכננתי להגיד אלא רק לחשוב עליו.
הבחור הביט עליי מופתע,אך לא הוריד את חיוכו.
"למה?" הוא תהה.
אך התעלמתי,נעלמתי במחשבותיי.
אני חושבת שאני ודילן היינו במערכת יחסים רצינית מידי,
אני כולה בת 17,עוד מעט 18,
למה שארצה להיות מחויבת למישהו?
כאילו,ברצינות,אני רוצה להנות מהשנים האחרונות שלי בתור מתבגרת.
תמיד לא אהבתי להיות מחויבת למשהו.
שנאתי את זה.
אני חושבת שאני כל כך אוהבת את לוקאס בגלל שהוא לא מחפש מחויבות,כמו שאני לא מחפשת.
אני חושבת שיש לו רגשות כלפיי כפי שלי יש כלפיו,והוא קנאי אליי כפי שאני קנאית אליו,אבל לשתינו לא מתאים המסגרת הזאת.
לוקאס יודע שיפריע לי אם יתנשק עם בחורה מולי,אך לא יזיז לי אם זה יהיה שאני לא רואה.
אני לא יודעת למה אני בכלל חושבת על זה.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romanceמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
