Our neighborhood

פרק 22

שתהיו בעניין שהטלפון שלי נפל 2 קומות ולכן אני כותבת פרקים מהמחשב והמחשב בחדר של אחים שלי ואני יכולה להיות בו לפעמים ואני כרגע מהטאבלט ואין לי מושג איך מדגישים כתב (ניסיתי במיליון דרכים)וגם פה זה יורד 2 שורות במקום 1.. קריאה מהנה😘

והתמונה הזו כי לא היה לי מה להשים

-------

-פלאשבק-

"את לא רוצה להיפרד ממישהו לפני שאת עוזבת את ניו יורק?" אמא שאלה,סוגרת את המזוודה שלי.

"אין לי אף אחד שארצה להיפרד ממנו חוץ ממך." אמרתי,באנחה. יודעת בדיוק למי היא מתכוונת.

"פדרו,לוקאס,אנשים מהשכונה?" היא תהתה.

"כולם כבר נחלת עבר,אין לי שום קשר אליהם יותר." אמרתי בקרירות.

"אני לא חושבת ככה,אבל איך שתרצי מותק." היא אמרה ויצאה מהמחסן.

אולי פשוט אלך לשכונה,אעשה שמה סיבוב קטן.

אולי מהאנשים שמה אני לא מעוניינת להיפרד,אך מהסביבה בה חייתי אשמח לעבור לאחרונה.

יש לי עוד שעתיים טיסה,אספיק ללכת ללא בעיה.

הלכתי ברגל וכאשר הגעתי,ללא מחשבה עליתי במדרגות ביתי הישן,דופקת בדלת.

הבטתי על הדלת החדשה,שהוחלפה בישנה,אומרת לעצמי שאני מטומטמת וזה כבר לא הבית שלי.

ירדתי במדרגות,מביטה לאחור,הדלת נפתחה ותהיתי אם לחזור על עקבותיי.

"כן?" אישה מבוגרת חייכה אליי מדלת הבית.

"אממ..כן,היי" עליתי בחזרה.

"צריכה משהו?" היא תהתה והנהנתי.

"אני הייתי הדיירת שגרה פה לפניכם,"התחלתי להגיד והרגשתי טיפשה שאני משתפת אותה בזה. " ואני תוהה אם תוכלי לתת לי להיכנס לשנייה לבית,להיזכר בדברים"

האישה קיווצה גבותייה ןבחנה אותי,רציתי להעיף לעצמי סטירה.

"לכי תנסי לגנוב ממישהו אחר!" היא צעקה עליי,נכנסה לביתה וטרקה את הדלת.

הלחיים שלי שרפו מבושה,אני לא מבינה מה חשבתי,שהיא תתן לי להיכנס? אני בסרט הוליוודי דפוק?

ירדתי במדרגות,מסתפקת בסביב.

בכל הפעמים ששיחקתי פה עם פדרו ולוקאס,כל הפעמים שנפלתי ובכיתי,כל הפעמים שצחקתי עד שלא יכלתי לנשום,כל הפעמים שלוקאס ופדרו רבו מכות פה,כל הפעמים שהם נפלו פה שהיינו קטנים,את השכנים שצרחו עלינו כל פעם שהיינו יושבים פה מאוחר בלילה וצורחים כאילו אין מחר.

ועכשיו,הכל נעלם כלא-היה.

"חשבתי ששמעתי את הקול שלך" קולו של לוקאס נשמע מאחוריי.