פרק 8

3.2K 253 48
                                    

וכהרגלי,עוד תמונה שאהבתי.

קריאה מהנה 💝
-----
"בוקר טוב" דילן אמר כאשר נכנסתי לבית ספר.
"בוקר" אמרתי.
"אז את סולחת לי?" הוא תהה.
"אני מניחה."אמרתי והוא חייך.

פדרו ולוקאס לא באו היום לבית ספר,הייתה בי דאגה מסוימת.
לכן,שהסתיימו הלימודים במקום ללכת לעבודה הלכתי לבית בשביל לברר מה איתם.

תיקתקתי על דלת ביתו של לוקאס,וסבתו פתחה לי.
"שלום מתוקה,הרבה זמן שלא ראיתי אותך" היא אמרה בחיוך ובשקט.
סבתא של לוקאס הייתה מהזקנים הנחמדים שלא יפגעו בזבוב,היא הייתה מדהימה.
"היי,מה שלומך?" חייכתי אליה,מציצה מבעד לכתפיה. לוקאס ופדרו לא נראים באופק.
"לוקאס ופדרו אמרו לי שהם הולכים אלייך" היא אמרה,מופתעת. קולטת מה אני עושה.
"אממ..כ..כן,הם אצלי. לוקאס ביקש ממני להביא לו את התיק"אמרתי בחיוך והיא הנהנה.

יצאתי מביתה לאחר 5 דקות של שיחה קטנה ועם התיק של לוקאס.
איך לעזאזל אחזיר אותו לבפנים?
נכנסתי לביתי והנחתי אותו בחדר שלי,

המוח שלי אמר לי לא לפתוח את התיק אבל אני טיפשה,אז חיטטתי.
היה בעיקר שטויות,אריזות של הסוכריות האהובות על לוק-מנטוס,כמה מחברות ומעטפה.

אני לא צריכה לפתוח את המעטפה. אני לא צריכה לפתוח את המעטפה.אמרתי לעצמי שוב ושוב,אך כהרגלי,אני טיפשה.
אז פתחתי.

ולא האמנתי למראה עיני,ציפיתי לסתם מכתב מהדואר אוו משהו,אבל היה בתוך השקית סמים.
מה לעזאזל?
לוקאס לוקח סמים?
אני מקווה שהוא לא גורר אחריו את פדרו.
אני מקווה שלוק לא לוקח בכלל.
אני אהרוג אותו אם כן.

קפצתי מבהלה כאשר תיקתקו בחוזקה על דלת ביתי,פתחתי אותה,רואה את לוקאס מולי,עצבני.
"למה לקחת את התיק שלי?" הוא התפרץ לביתי.
"לא באתם היום וחשבתי ש-" התחלתי להגיד אך עצרתי,אין לי תירוץ.
"חשבתי שמה?" הוא כעס." איפה התיק?"
"אביא לך אותו."אמרתי במהירות,אם הוא יקח את התיק הוא ימצא את המעטפה של הסמים זרוקה על מיטתי עם שאר דבריו.
"חיטטת לי בתיק?" הוא שאל,הוא ידע לזהות הכל.
"לא" אמרתי,אני שקרנית גרועה.
"אל תשקרי עליי" הוא גילגל עיניים,ונכנס לחדרי בלי לשאול.

התגעגעתי לזה,איכשהו.
שדילן אצלי הוא מבקש להיכנס לשירותים אישור ממני,שנאתי את זה.
אהבתי את זה שלוקאס ופדרו מרגישים בבית.

"אל תיגעי לי בתיק שוב." הוא איים,אוסף את דבריו לבפנים.
כאשר הוא הרים את המעטפה ובא להכניס אותה לתיקו,החזקתי בידו.
התגעגעתי למגע של ידו החמה,לפתע היא לא נראת מאיימת.
הוא מרים את מבטו אליי,ועיניו פוגשות את עיניי מזה חודש שלם.

"מה אתה עושה,לוקאס?" אמרתי באנחה.
"לא עניינך" הוא אמר,משתחרר מידי.
"אתה לוקח?" שאלתי,קמה אחריו ממיטתי.
"ושוב פעם אגיד,לא עניינך" הוא חזר על עצמו.
הוא בא לכיוון הדלת כניסה,במטרה לצאת מהבית אך רצתי טיפה,עקפתי אותו,נעלתי את הבית והשתטחתי על הדלת.
"מארינלה"הוא נאנח.
"תענה לי."אמרתי,מסתכלת על פניו.

הוא כזה מושלם.
שיפסיק להיות כזה מושלם.
לדילן יש את היופי הנערי הזה,
ללוקאס יש יופי גברי במיוחד,מהקול העמוק ועד הקעקועים היפים שמעטרים את גופו.

"מארינלה" הוא אמר יותר בקול.
"אתה לוקח?" הרמתי את קולי,כמוהו.
"כן" הוא נכנע.
"לא!" משכתי בתיקו,מנסה להוריד אותו ממנו.
אך הוא חזק ממני,הוא פשוט תפס במותניי והפיל אותי אל הספה.
התגעגעתי לזה,לחוזק שלו.

"תפסיקי" הוא לחש,פנינו היו קרובים.
"אתה צריך להפסיק" אמרתי,מורידה אותו ממני.
"זה לא עניינך" הוא אמר,מתיישב על הספה.

אז אני משערת שאני לא היחידה שמתגעגעת לשיחות בנינו.

"ברור שזה ענייני,לא אתן לך להרוס את החיים שלך" אמרתי
"אני לא הורס את החיים שלי,יש לי שליטה." הוא גילגל עיניים.
"עם החרא הזה אין שליטה" שילבתי ידיי " אני רוצה שתיפטר מזה"
"זין" הוא גיחך.
"תפסיק להיות מפגר" נאנחתי.
"תשחררי ממני ,מאר"הוא אמר.
"אני לא אתן לך לצאת מפה עד שתזרוק את זה"אמרתי.

הוא גילגל עיניו וקם,ניסיתי למשוך אותו בחזרה לספה אך הוא חזק ממני בהרבה.
זה כאילו נמלה תמשוך פיל.
אני הייתי הנמלה והוא היה הפיל.
אז בלית ברירה,קפצתי עליו,מושיבה אותו על הספה,וישבתי עליו. מניחה את רגליי בצידי גופו.

"מארינלה" הוא נאנח.
"אני רוצה שתפסיק להשתמש" התחננתי.
"אני נהנה מזה,אין לי סיבה להפסיק" הוא הסביר.
"תחשוב עלייך,זה הורס לך את הגוף" הנחתי את ידי על פניו.
"לא אכפת לי מעצמי" הוא השפיל מבט.
"אבל לי אכפת ממך" אמרתי, "אז תפסיק"

שנאתי את זה שהוא לא אוהב את עצמו,
הוא היה הדבר הכי יפה בעולם,
והוא היה כל כך חכם(כל עוד העצבים שלו לא מעורבים בעניין).

"אולי"הוא אמר.
"תודה." נשמתי לרווחה,"הבאת גם לפדרו?"
"לא" הוא אמר והנהנתי.

בהיתי בו,מביטה לתוך עיניו,הוא הניח את ידו על עורפי מקרב אותי אליו והוא מתקרב אליי.
ולא עצרתי את עצמי,אני לא יודעת למה.

שנייה לפני הנשיקה,שעיניי כבר היו עצומות והרגשתי את נשימותיו של לוקאס על שפתיי,
הוא אמר "אני צריך ללכת".

הרים אותי ממנו,הניח אותי על הספה,לקח את תיקו ויצא.

והייתי צריכה להזכיר לעצמי שוב,במשך השעה שעברה,שהוא הרביץ לי,ואני צריכה להעיף אותו לכל הרוחות.

אך אלוהים ואני יודעים,וסביר להניח גם לוקאס,אנחנו בלתי ניתנים להפרדה.
נועדנו.
---
הפרק קצר כי סליחה רציתי שהוא יסתיים במשפט הזה,מחר בטוח אעלה פרק אז זה מפצה על זה!( אוו שאפילו היום,אם אני לא עייפה מידי.)

תודה לכן על התגובות,אני מ ת ה על התגובות שלכן,
וגם על הכוכבים,זה חשוב לי מאוד.

אז איך הפרק?אהבתן?

Our neighborhoodWhere stories live. Discover now