Our neighborhood

פרק 47

"מה?" הבטתי עליו בתדהמה מוחלטת.

"מה מה?" הוא צחק.

"יש לך ילדה?" אמרתי בהלם מוחלט.

הוא צחק ואמר "כן. את!"

נאנחתי בהקלה,עדיין קצת המומה.

"הכל בסדר?" הוא קם מהספה.

"כן" הנחתי יד על המותן.

"למה נבהלת כל כך שאמרתי לך את זה?" הוא אמר בחיוך.

"כי זה קצת היה מפתיע אם באמת תהיה לך ילדה." גירדתי בראשי באי נוחות.

"למה זה מפתיע?" הוא הרים גבותיו,מתקרב אליי.

"כי..אממ.." נעלמו לי המילים, "צריך באמת סיבה? אנחנו די נשואים ואם היית מחסיר ממני פרט כזה חשוב הייתי מאבדת את האמון בך במהירות."

"אז זה אומר שהאמון שלך בי חזר?" הוא חייך חיוך קטן.

"לא." השפלתי מבט, "לוקח זמן לבנות אמון,לוקאס. זה לא קורה ביום אחד"

"אבל את יודעת שזה קרה בגלל שהייתי שיכור." הוא נאנח.

"אני לא רוצה להגיע אל השיחה הזו שוב פעם" אמרתי ברוגז, "שאפנה אליך אז ארצה לדבר על זה."

"אני לעולם לא הייתי עושה את זה, את יודעת את זה." הוא אחז בכתפיי.

הבטתי עליו,לא יודעת מה להגיד. "דניאל,קדימה!!" צעקתי אל דניאל.

כאשר ירדנו למטה,לוקאס התחנן לבוא איתי.
ובגלל שאני כזאת חסרת אופי,הסכמתי.
אבל לא לפני מספר דקות שהוא התחנן.

"למה אתה פה?" דניאל פנה אל לוקאס.

הבטתי על דניאל מהמראה,מופתעת.
הוא היה נראה רציני מהרגיל.

"אממ...סתם ככה?" לוק גם הופתע מהרשמיות שלו.

"אתם צריכים לסדר את העניינים ביניכם." דני אמר שנייה לפני שיצא מהאוטו אל בית סיפרו, "זה די נמאס עליי. ואני מניח שלכם אין בעיה לשחק עם הלב אחד של השני. אני אמור להיות הילד פה"

הוא יצא מהרכב ואפילו לא אמר "להתראות".
מה הקטע שלו?
ומה זה כל הנטיפה הזו? מי הוא בדיוק חושב שהוא?

לרגע נראה לי הוא שכח מי המבוגר ומי הילד.

"מה לעזאזל עובר עליו?" לוקאס אמר, "לא ידעתי שגם בנים מקבלים מחזור"

"היי! זה הבן שלי! חמור." החטפתי ללוקאס בכתף והמשכתי בנסיעה.

"אבל את חייבת להודות," הוא הביט בי, " הוא היה נשמע כמו בן אדם בן 100 שעבר יותר מדי בחיים"

"הוא באמת עבר יותר מידי בחיים." אמרתי בעצב.

ואז לוקאס החל לצחוק.
מכל הלב.
כאילו,ברצינות. עמדו לצאת לו דמעות.