אין לי מושג מי זה בתמונה אבל הוא מזכיר לי ממש את לוקאס בדמיון שלי ( לוקאס השתנה מאשר בתמונת פרופיל מאחר ועברו כמה שנים טובות)
------------------------------------
-נקודת מבט של לוקאס-
-פלאשבק-
"לא אחסר לך?" מארינלה אמרה בכאב.
"מארינלה,אני לא חושב שאת מבינה דבר אחד." נשכתי שפתיי בחוזקה,אני עומד להתחרט על זה כל כך.
"כן?" היא שאלה.
"את ידידה שלי,אנחנו לעולם אבל לעולם לא נהיה זוג. אין לי אלייך רגשות שיש לזוג" שילבתי ידיי,הרגשתי כאילו שבעזרת שילוב הידיים הזה אני מונע מהלב שלי להתפוצץ.
"וידידות,אפשר למצוא עוד המון. אז לא תחסרי לי" אמרתי לבסוף,יודע שאני שובר לה את הלב במו ידיי, ונכנסתי לבית.
כל צעד הרגיש לי יותר קשה,כאילו אני דורך על אש.
זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי,אחרי הסטירה שהבאתי לה פעם,תמיד דברים רעים קורים לי איתה. אני הורס אותה. משמיד אותה.
הלוואי שהכל היה קל יותר.
ישבתי מאחוריי דלת ביתי,שומע אותה בוכה ונסדק לי הלב כל משיכת אף שלה.
לבסוף,היא קמה והלכה.
לאחר 15 שעה דילן בא אליי ויצאנו לראות משחק כדורגל,
"אה אחי מה קורה" דילן אמר כאשר נכנסתי לרכב.
"דיברתי עם מארי" אמרתי בקרירות.
"מה?על מה?" דילן הרים גבותיו בהפתעה.
"אמרת לי שאם אתרחק ממנה היא תתקרב אליי,זה לא בדיוק קורה, דילן." אמרתי בכעס,מביט בו ולא עונה על שאלתו,אלה דברים פרטים שלי ושל מארי ואין לו שום זכות לדעת מה נאמר.
"אחי,תן לזמן לעבור..היא תחזור על ארבע" הוא טפח על כתפי.
"עבר כבר חודשיים,כמה זמן אתה כבר רוצה?" גילגלתי עיניי.
"כמה שצריך. כמה שתפגע בה יותר ככה היא תחזור יותר מהר" הוא אמר וקרץ לי.
-בחזרה להווה-
"למה היא באה אלייך?" פניתי אל המזכירה.
"נגנב לה הטלפון והיא ביקשה שיחה." המזכירה אמרה,בוהה בי בפה פעור.
"לאיפה היא ביקשה את המונית?" שאלתי.
לאחר שיכנועים קלים,המזכירה הביאה לי את הכתובת אליה מארינלה ביקשה מונית.
זה פאקינג הזוי,יש לה ילד?
לא חשבתי שאראה אותה שוב אחרי אותו יום שעזבה לקליפורניה.
YOU ARE READING
Our neighborhood
Romanceמארי לוקאס ופדרו גרו תמיד בשכנות אחד לשני,מגיל קטן הם החברים הכי טובים, זוהי השנה האחרונה שלהם בתיכון וזוהי השנה אשר תשנה את חייהם.
