Our neighborhood

פרק 26

נכנסתי לביתי לאחר השעה 5,מוטשת מהעבודה אך שמחה שסוף סוף חזרתי לביתי.
"דניאל?" אמרתי כאשר לא שמעתי את דניאל.
"חמודי?" אמרתי בבהלה כאשר לא נשמעה תגובה.
הנחתי את תיקי ורצתי לסלון,הספות ריקות.

באותן רגעים התרוצצו לי בראש כל התסביכים האפשרים שיכולים לקרות לקטנצ'יק שלי.
הרגשתי את הדמעות עולות בעיניי ונדמה שהיה לי קוצר נשימה.

הוא יכול להיחטף,להיאנס,להירצח,לעזאזל.
אני צריכה להירגע עם המחשבות שלי. אני גם ככה בלחץ.
הבטתי מסביב בסלון,קולטת על השולחן סכין מלאה בדם.
אני לא חושבת שצרחתי ככה אי פעם.

רצתי במהירות מצד לצד,מה אני עושה עכשיו????
רצתי לחדרו,מדליקה את האור ורואה את היפהפה הקטנצ׳יק שלי ישן שינה עמוקה.
אני כל כך מטומטמת,איך לא חשבתי לבדוק בחדר?
אני תמיד מסיקה מסקנות כלכך מהר. דברים שמתלווים עם האימהות.

"דני?"פניתי אליו,מחכה לתגובתו.
עדיין יש דם בסלון ואין לי מושג ממה זה.
"מה?" הוא מילמל בעיניים עצומות.
"בייבי,אתה בסדר?" ליטפתי את שיערו.
"כן" הוא פקח עין אחת.
"למה יש דם בסלון?" תהיתי,אך עם זאת נשמתי נשימה ארוכה לרווחה.
"מה? לא." הוא שיפשף את עיניו. " זה קטשופ,נשפך לי ושכחתי לנקות"
"אוקיי." אמרתי ונישקתי אותו.
"רגע. מוקדם מאוד כרגע למה אתה ישן?" גירדתי בראשי.
"כי אני עייף" הוא אמר ויצאתי מחדרו,מאחלת לו לילה טוב.

לעזאזל,דברים מהסוג הזה כל כך מבהילים אותי.
נכנסתי להתקלח ולאחר מכן ראיתי כמה פרקים מסדרות שצפיתי בהם מידי פעם.

הטלפון צילצל,הבטתי בו רואה שמייסון מתקשר.
"היי" אמרתי לו.
" היי בייב" הוא אמר וגילגלתי עיניי. " מה עם דניאל? אני צריך לצאת איתו היום."
"הוא נרדם" אמרתי,מכרסמת את ציפורניי.
"לעזאזל,את צוחקת" הוא נאנח.
"מצטערת" נשכתי שפתיי.
חשוב שלדניאל יהיה דמות אבהית וגם ככה מייסון לא גר איתנו,אז גם שיפגשו פחות?
"אני אע-" הוא החל להגיד אך אני מרוכזת במחשבותיי,קטעתי אותו.
"אעיר אותו" אמרתי לו,קמה מהספה.
"מה?לא! זה בסדר!" מיי אמר וגיחך.
"בטוח?" התיישבתי לאט בספה והוא אישר.
לאחר שיחה קטנה ניתקנו וחזרתי לדרמה שצפיתי בה.

-----
"אמא?" שמעתי את קולו של דניאל.
נאנחתי ופקחתי את עיני,כבר בוקר??
"מה?" מילמלתי.
"אני לא מצליח להירדם." הוא אמר וטפחתי על מיטתי,נותנת לו להיכנס.
"למה?" שאלתי,מביטה בעיניים הכחולות שלו.
"היה לי סיוט" הוא אמר בפחד,מביט לכיוונים.
"שנשחק?" שאלתי והוא הנהן בחיוך קטן.

היה תקופה שהיה לו המון סיוטים וכמעט כל לילה הייתי ערה כי העיר אותי,עד ששיחקנו משחק כל פעם שהעיר אותי מסיוט,שיחקנו במשחק האסוציאציות עד שנרדם. וזה קרה די מהר.

"שמיים" התחלתי ראשונה,מביטה בחלון חדרי.
"עננים" הוא החל להירגע קצת.
"שמש"
"ירח"
"אדמה" הרמתי גבותיי.
"אש" דן אמר בחיוך מתוח.
"אווטאר" אמרתי,כל המילים האחרונות די מזכירות את הפתיח.
תוך פחות משנייה דני פשוט התפוצץ מצחוק.