מצטערת שאני משגעת אותכן פשוט הפרק נדפק והוא לא עלה לבנות ומלא פנו אליי בקשר לזה אז מחקתי אותו לגמרי.
Oops! Ang larawang ito ay hindi sumusunod sa aming mga alituntunin sa nilalaman. Upang magpatuloy sa pag-publish, subukan itong alisin o mag-upload ng bago.
ושאלה קטנה, שאלתי אותה פעם אבל ענו לי רק 3 בנות. אז מתחננת שתענו בבקשה. מה אתן אומרות על זה שאפתח סיפור בתחום העל-טבעי? אוהבות? תקראו?
קריאה מהנה💙
---
-נקודת מבט של לוקאס-
התעוררתי לצד מארי, הייתי כל כך עייף.
ולולי השעון המעורר המעצבן שלה הייתי ממשיך לישון מצידי גם עד 4 אחר הצהריים.
הבטתי עלייה,היא משכה באפה. עינייה עדיין עצומות.
יכלתי להביט בה לנצח,היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי.
"אחחח" היא מלמלה ברוגז,מושיטה ידה לעבר השידה.
היא כיסתה את גופה החצי-ערום בשמיכה ופקחה עין אחת,מביטה בי.
"בוקר טוב" אמרתי,משפשף את עיניי.
היא חייכה אליי והניחה את ראשה על חזיי.
"למה עשית שעון מעורר?" שאלתי,בעודי משחק בשיערה.
"יש לדניאל בית ספר." היא אמרה וקמה מהמיטה.
כאשר היא קמה הודתי לאלוהים על ההזדמנות לראות אותה ככה על הבוקר.
עם תחתונים וחזייה,שיער פזור ופרוע ומבט של "אני היטלר".
"הבעיה איתך זה שאתה זורק את הבגדים שלי למקומות לא ידועים!" היא צחקה,לוקחת בגד חדש מהארון.
"סליחה." צחקתי.
היא לבשה את הבגד ויצאה מהחדר לעבר חדרו של דניאל.
"דני קום" שמעתי את קולה מחדרו.
"אני עייף" הוא אמר ברוגז.
"יש לך היום שיעור שאתה מעביר,זוכר?" היא שאלה.
"כן. עם בראון. הוא בא,נכון?"
אוי שיט. שכחתי מזה לגמרי. לעולם לא עשיתי דבר כזה,אני לא יודע למה לצפות.
