Our neighborhood

עונה 2 פרק 1

כאשר אני נכנסתי עם הרכב שלי,אני שם לב שנבחרות הספורט מתעניינות יותר במי בתוך הרכב שלי, מאשר למחוא כפיים לכל תלמיד חדש שנכנס.

כאשר יצאתי מהרכב,הצרחות והרעש החזק של התלמידים נשמע יותר בבירור.
התרגשות של השנה החדשה,אני מניח.

ריסנתי את עצמי אך גם אני ממש התרגשתי להתחיל ללמוד שמה.

הבטתי סביב,בוחן את הכל ומחפש אחר המעונות.

"היי,מחפש משהו?" צצה אישה מבוגרת אך מטופחת.

"אה..כן.היי" אמרתי,מושיט לה את הדף שלי עם מספר המעונות,"אני בחדר 26899,את יודעת אולי איפה זה?"

היא הצביעה על מדבקה שהודבקה על חולצתה שהיה רשום בה "מזכירת הקולאג' בגיחוך קל. "כמובן שאני יודעת מותק!"

חייכתי אליה והלכתי אחריה, "אז תגידי,באמת יש פה כל כך הרבה תלמידים שמספר החדר שלי כזה גבוה?"

"כמובן,השנה הזו יש לנו מעל ל60 אלף תלמידים." היא אמרה בגאווה.

"וואוו." מילמלתי.

לאחר הליכה קצרה הגענו לאזור המעונות,
בניינים של 7 קומות היו צמודים אחד לשני בקילומטרים.

"כל הבניינים מחוברים?" תהיתי.

"כל הבניינים מחוברים אך בשעה 1 בלילה הדלתות המקשרות ננעלות ונפתחות בשעה 5 בבוקר. לכל בניין יש מעלית ומדרגות נפרדות. וכמובן,מקלחות." היא אמרה בחיוך רשמי.

"אה בנוגע למקלחות," התחלתי להגיד אך נקטעתי על ידה.

"המקלחות הן אותן מקלחות לגברים ולנשים אך עם שעות הפרדה. אתה תראה את שעות ההפרדה על דלת הכניסה למקלחות." היא אמרה.

כאשר נכנסנו לבניין,ישר היה אפשר להרגיש את הקירור ואת הבושם הנעים. לרגע זה לא הרגיש כמו מעונות סטודנטים.

"כל חדר יש 3 אנשים ביחד. " היא הסבירה.

"מה?" אמרתי בהפתעה.
כל חיי הייתי בחדר לבד,ואהבתי את זה.

"אממ..כן." היא אמרה באי נעימות. לא נהנת לאכזב. "אבל אני בטוחה שתתחבר לשותפיך לחדר."

"אה-הא." הנהנתי.
אני גם מקווה.

והנה,בקומה השנייה חדר 26899, החדר שלי.
בדלת כניסה היה לוח מחיק קטן ועליו היה רשום בכתב יפה מידי בשביל להיות של גבר,
"החדר של ברייאן אספוסיטו ,טד אלחנדרו" ומשבצת שהייתה ריקה.

המזכירה הושיטה לי את הטוש שנתלה על הלוח המחיק ואמרה בהתלהבות "רשום את שמך!"

גיחכתי, "לא זה בסדר."

"קדימה!" היא האיצה בי,מכריחה אותי לקחת את הטוש.

אחזתי בטוש,ורשמתי על הלוח "דניאל אגואס-בראון"