Our neighborhood

פרק 58

כאשר הוא החל להתקדם איתי לעבר הרכב, שיצאנו מהבית,  עצרתי והבטתי בו.

"מה יש?" הוא תהה.

"קבענו שאתה לא בא איתי לבית חולים. " אמרתי.

"אני רק מלווה אותך לרכב. " הוא נאנח.

"לא." אמרתי.

"מאר-" הוא החל להגיד אך קטעתי אותו.

"אני יכולה להסתדר לבד. " הבאתי לו נשיקה בפה,  "אני אוהבת אותך. תודה. "

הוא חייך אליי חיוך קטן ונכנס לבית, הלכתי באיטיות אל עבר הרכב ונעזרתי במאבטח.

"תודה" מילמלתי כאשר התיישבתי סוף סוף.

כאשר הגענו לבית חולים,
נכנסתי לכמה טיפולים, דיברתי עם כמה רופאים.
ושיצאתי מהבית חולים הייתי מטושטשת טיפה מהטיפולים.

לכן, כשחזרתי הביתה נרדמתי בשנייה שנכנסתי.

בסביבות הערב התעוררתי ולאחר התפכחות קטנה פניתי לחדרו של דניאל.

"היי לך" אמרתי לו.
הוא היה על מיטתו וראה טלוייזיה, משהו בניקולדיאון.

"היי" הוא אמר בהפתעה.

אני מתארת לעצמי שהוא חושב לעצמו "היא אשכרה קמה מהמיטה!"

"מה אתה רואה? " התיישבתי לצידו.

"סתם, בובספוג." הוא חייך אליי, מפנה לי מקום במיטתו.

"מגניב. " שכבתי לצידו.

"התרגום הספרדי מזעזע" הוא גיחך.

"אני בטוחה. " צחקתי.

"ברצינות, זה אפילו לא דומה לקול של בובספוג! " הוא אמר.

" אכלת ארוחת ערב? " תהיתי.

"לא,עוד לא. " הוא אמר.

"אז בוא נאכל ביחד, בא לך? " חייכתי אליו והוא הנהן.

"שייגמר הפרק.  זה עוד 5 דקות. " הוא אמר והסכמתי.

"לבינתיים ארד למטה. " אמרתי ויצאתי מחדרו.
פונה למעלית ויורדת קומה.

כאשר הגעתי לקומה הראשונה, פניתי אל המטבח מוזגת לעצמי כוס מים.

"את צריכה משהו? " העוזרת צצה מאחוריי.

הסתובבתי, מחייכת אלייה.  "לא, תודה. "

"הרבה זמן לא ראיתי אותך" פניה היו עצובות.

"כן, אני ישנה המון לא בשליטתי. " נאנחתי.

"אני מתפללת בשבילך. " היא אחזה בכתפי.

"תודה. " חייכתי אלייה.
היא הייתה נחמדה, למרות שאני לא בדיוק בן אדם מאמין. 
יש רגעים שעדיף לשתוק פשוט.

"הכנתי שקשוקה, רוצה לאכול?" היא שאלה.

"אשמח.  תוכלי להוציא גם לדניאל?  הוא עכשיו יורד. " ביקשתי והיא הנהנה.