Our neighborhood

פרק 57

הבטתי עלייה, היא החלה לתקוע סכין בגופה.
אין ספור פעמים.
כאשר תקעה אותו ברגליה בפעם הראשונה צרחתי צרחה מהגיהנום מהבהלה.

לוקאס קפץ בבהלה וכל האנשים שסעדו במסעדה הביטו עליי אחוזי בהלה.

"ב.. בואי נלך, בייבי. " לוקאס אמר,לא מבין דבר.

"אי אפשר להשאיר אותה ככה! " אמרתי לו. 

"מארינלה, אין פה אף אחד. " לוקאס הביט לתוך עיניי, מלא דאגה.

"מ.. מה? " אמרתי בתדהמה.

מסתובבת,מקווה לראות שהזקנה הלכה אך היא עדיין הייתה שמה.

בוהה בדניאל, שבהה בה.

"ד.. דניאל אתה רואה אותה, נכון? " החזקתי בפניו.

הוא נלחץ קצת. " את מי? "

"את הזקנה שמולך!" אמרתי בהלם.

הוא הביט מולו, ולאחר מכן עליי. 
הזקנה פשוט צחקה עליי בעודי מאבדת את שפיותי.

"אמא, אין פה אף אחד." הוא לחש.

"מ.. " התחלתי להגיד.

"בואי, בייב. "לוקאס אמר.

יצאנו מהמסעדה, ועלינו לרכבו של לוקאס.
מצויידים בערך ב20 פאפרצי.

"מה יש לך? " לוקאס אמר כאשר החל לנסוע.

הבטתי מהחלון, יותר נכון מכל החלונות, מוודא שהזקנה לא אחרינו.

"הייתה מישהי פאקינג זקנה!  והיא התחילה לתקוע בעצמה סכין!  וכל הרצפה הייתה דם!  כל הרצפה! " צעקתי, שייכנס לו לתוך המוח.

אני לא משוגעת!

"בייבי, לא הייתה אף אחת!" הוא אמר ברוגע

"תוכיח שלא הייתה! " קיווצתי גבותיי.

"אני יכול להגיד לך אותו דבר. " הוא אמר וגילגלתי עיניי.

"הצרחה שלי לא מספיקה לך? " כעסתי.

"מארי, תראי לי את הסולייה שלך. " הוא אמר לפתע.

"מ.. מה? " לא הבנתי.

"תורידי את הנעליים" הוא אמר.

הורדתי אותן, מגישה לו.

הוא הפך אותן על ברכיו, תוך כדי הנסיעה והציג את סוליית הנעל שלי.
עדיין לא הבנתי מה הוא רוצה.

"אמרת שהכל היה דם." הוא אמר,  "אין על הנעל שלך דם."

קיווצתי גבותיי.  היא לא הייתה?
מה קורה לי?

יש משהו במה שלוקאס אומר.
הרי כל הרצפה הייתה דם.
למה איו על הרגליים שלי דם?
משהו פה לא הגיוני.

"נלך לרופא מחר. " הוא הציע ולא התנגדתי.

"אני מצטערת שהרסתי את הארוחה. " אמרתי באיטיות.