Our neighborhood

פרק 18

נרדמתי על המחשב בסופו של דבר,היום המטיש הזה היה קשה.

קמתי בבוקר,לא מעוניינת לקום מהמזרון עצם העובדה שהספקתי לישון רק שעתיים.
אני כל כך עייפה,לעזאזל.

"אולי אשאר היום בבית?" נאנחתי לאמא.
"אם את נשארת את עוזרת לי פה" היא אמרה.
"עדיף שאלך ללמוד" קמתי על רגליי.

לנקות איתה זה יותר פיזי מאשר לשבת בכיתה ממוזגת וללמוד.
ואין לי כוח היום לדברים פיזים.

שלחתי לבוס הודעה שהיום אני לא מתכוונת להגיע,והוא אישר מאחר ואני בקושי לא מגיעה.

אני חייבת כמה שעות שינה טובות. אולי אני נשמעת מפונקת,אבל לעבוד וללמוד וללכת לישון בסביבות השעתיים לא בדיוק מתכונת ליום טוב.

הלכתי לבית ספר,לבדי,שוב.
שנאתי את זה שלוקאס ופדרו לא לצידי.
מעניין מה דילן עושה איתם,
הם נופלים לפח שלו?
אני מקווה שלא.

הגעתי לבית ספר לאחר הליכה ארוכה-קצרה,רואה את לוקאס ופדרו יושבים ומדברים.
"בוקר טוב!" התיישבתי לצידם,שמחה שדילן לא ברקע.
"בוקר,בייב" פדרו אמר ולוקאס הינהן לכיווני.
"אז,מה עשיתם אתמול?" תהיתי.
"יצאנו לשחק כדורגל" פדרו אמר.
"ואת?" לוקאס שאל.
"עבדתי" נאנחתי,מעסה את כפות רגליי הכאובות.
"גם היום את עובדת?" לוק תהה.
"לא,ביטלתי."
"למה?"
"כי אני עייפה פיזית ונפשית" אמרתי.
"אז למה באת ללמוד?" לוק שאל.
"כי זה היה אוו ללמוד אוו להישאר לנקות עם אמא שלי" נשענתי על כתפו של פדרו,שישב לצידי.
"אז עם מי שיחקתם כדורגל?" תהיתי.
"סתם,החברים הרגילים" לוקאס אמר
"דילן גם הביא כמה חברים ושיחקנו ביחד איתם ואיתו" פדרו אמר בחיוך.
"מה?" הבטתי בהם בבהלה.
"כן" לוקאס אמר וצחק "כנראה טעינו לגביו,הוא ממש נחמד"
"לא טעים לגביו! הוא דביל!" אמרתי,בכעס.
"הוא די נחמד"פדרו אמר ולוקאס אישר את דבריו.
"זה מה שהוא רוצה שתחשוב" אמרתי.
"אוקיי אז אני ככה חושב,השיג את המטרה שלו" לוקאס גילגל עיניו. "מה מפה?"
"הוא מנסה לקחת אותכם ממני" נאנחתי.
"מתי בדיוק היינו שלך שהוא לוקח אותנו ממך?" לוקאס פינצר אותי.
"אתה יודע למה אני מתכוונת"אמרתי,פגועה.
"האירי את עיניי" הוא גיחך.
"תחשוב לבד,דביל" גילגלתי את עיניי.
"מארי זה רק להסתובב איתו,לא יקרה מזה שום דבר רע" פדרו ניסה לפייס.
"אני מקווה." נאנחתי, "הוא אמר עליי משהו?"
"מי?"
"דילן"
"דיברו עליי?" נשמע קולו של דילן מאחורינו,רק לשמוע את הקול שלו עושה לי חלחלה.
"דיברו עלייך לא במטרה שתופיע" לחשתי לעצמי.
"הייי" לוקאס אמר בהתלהבות וקם לחבק אותו.
לוקאס בדרך כלל לא קם לכבוד אנשים,מה עובר עליו?
"היי אחי מה קורה" פדרו אמר,ולא בדיוק יכל לקום עצם העובדה שהראש שלי הייתה על הכתף שלי.
"היי מארינלה" דילן עמד מולי וחייך.
הקמתי את ראשי מכתפו של פדרו והבטתי על דילן,חייכתי חיוך גדול והנפתי אצבע שלישית לעברו.
"בוקר טוב,חמור!" קמתי מהספסל והתנגשתי בכתפו בכוונה ונכנסתי לתוך מבנה בית הספר.

כאילו מה,הוא חושב שהכל יסתדר עכשיו?
הוא לוקח לי את לוקאס ופדרו,
ואין לי מה לעשות עם זה.
בעצם,כמו שלוקאס אמר,
הם לעולם לא היו שייכים שלי.
שילכו להזדיין שניהם.

נכנסתי לכיתה הראשונה שלי,רואה את בן יושב וכותב מספר מסויים.
"בוקר טוב בייבי" הוא אמר בחיוך קטן כאשר ראה אותי.
"בוקר טוב" חייכתי אליו חיוך קטן.
"מה אתה עושה?" תהיתי.
"מעתיק חומר מהספר,יש לי מבחן מסכם של שנה שעברה שאני צריך לעבור כי לא הייתי פה" הוא נאנח.
"אוי,זה בטח מבאס" אמרתי לו והוא הנהן.

שנינו כרגע מדוכאים,לא יזיק לנו הסחת דעת,נכון?????
התיישבתי על ידו,מצמידה את הכיסאות שלנו ולוקחת את ידו שכותבת ומרחיקה את העיפרון ממנו.
הןא הביט בי בתהייה וללא הרבה מחשבה הצמדתי את שפתיי לשפתיו.
עיניו נפתחו בהפתעה ואני ניסיתי להרגיש משהו.
משהו אחד קטן.
דאמט.
כלום.
השפתיים שלו קרות,הוא יודע מה הוא עושה אבל זה לא לוקאס.

אני שונאת את החמור הספרדי הזה.
למה הוא חייב להיות בכל דבר שאחשוב עליו אי פעם???

הלוואי שהכל היה יותר קל,
עוד חודש מסתיים הלימודים,
ואז...מה?
אני גרה רחוק מהם,דילן יכול להגיע ברכב,הוא בטח יגיע כל יום.
ואני אדפק ואשאר בלי חברים.
חוץ מבן.
אם אפשר לקרוא לזה חבר.

-----
שאלה קטנה,מישהי זוכרת אם אמרתי את השם משפחה של לוקאס?

ומתה על התגובות שלכן אז תגיבו💝