Our neighborhood

פרק 15

לקחתי חלב מהמקרר ודגים מארון מסויים ומזגתי לקערית.
"מה את עושה?" אמא תהתה.
"אוכלת?"
"אל תאכלי פה. זה אסור" היא הרימה את הקערית והקימה אותי.
"את צוחקת עליי" נאנחתי.
"לצערי,לא" היא אמרה.

יצאתי לדרכי עם כוס ובתוכה חלב ודגנים.
בחנתי את הגינה הענקית,היא הייתה יפהפיה.
היה מפל קטן בצבעים שזהר,זה היה יפהפה.
היו כל מיני פסלים בכניסה לבית,המון פרחים וירוק.
ביציאה מהבית,בעודי בחצר,היה שביל ארוך ויפה,בשולי הדרך מוצבים עצים העוטפים את הכביש מלמעלה,אלוהים יודע איך הם עשו את זה.
אבל זה מהמם.
ואני רוצה לגלוש על זה אוו משהו.

יצאתי מהמקום המהמם הזה,לשכונה המהממת הזו.
כל בית היה יותר יפה מן השני,זה היה נראה מעין תחרות כזו.
הלוואי שגם לי ולאמא היה דירה כזו.

הלכתי ברגל,מרכיבה אוזניות על אוזניי ונאנחת כל חמש דקות.
תוך רבע שעה הגעתי לבית ספר.
וכמצופה,השער היה נעול.

ניסיתי לקפוץ מעליו אבל ללא הצלחה,
התיישבתי על הרצפה לצד השער ואכלתי מהדגנים שלי,שהפכו להיות רכים.

לאט לאט התחלתי לנמנם ותוך שנייה נרדמתי.

"מארי!" נשמע קולו של לוקאס.
שיפשפתי את עיניי,פוקחת אותן ורואה את לוקאס ופדרו מולי מאחוריהם כמה תלמידים מצחקקים.
"מה את עושה פה?" פדרו שאל באי-נוחות.

שקלטתי שאני כרגע בדיחה,קמתי במהירות מהרצפה מנקה את בגדיי ועושה אצבע שלישית לכל המצחקקים שהופתעו מהתנועה ה"גסה" והלכו כעוסים.

"אמא שלי הכריחה אותי לבוא לכאן מהשעה 5, לעזאזל" נאנחתי. "טוב,לפחות ישנתי עוד קצת"

הלכתי איתם לכניסה לבית ספר,בעוד קלטנו שכולם מדברים על אותו נושא.
"כולם מדברים על איזה אחד שחזר מהבית ספר לאחר כמה שנים בפנימייה צבאית" פדרו אמר,מרים גבה.
"מעניין מי זה" לוק אמר, "אנחנו נוכל להיות חברים"
"אולי אתה!" אמרתי וחבטתי בכתפו. "אנשים כאלה כל כך מפחידים אותי"
"אין מה,הם ממש נחמדים מבחינתי" לוקאס אמר בחיוך קטן.
"לא הם לא,הם משוגעים" גילגלתי עיניי.
"לוקאס משוגע,הם משוגעים. זה חיבור מעולה" פדרו אמר בחיוך.
"חה חה " לוקאס אמר וצחקתי.
"אתה כזה גאון"אמרתי לפדרו בעודי צוחקת.

הלכנו ללוקרים שלנו,שהיו די קרובים אחד לשני. כל אחד הוציא את החומר הלימודי שלו ואני הודתי לאלוהים שלפחות הלוקר שלי לא נפרץ.

"הוא הגיע" שמעתי מספר פעמים מכל מיני חבורות,בחורות רצות בהתלהבות,כמה בנים רצים בהפתעה.
כמה טיפוסי לאהוב את הילד הרע.
תמיד שנאתי אותם.
מחוללי ההרס הם צריכים למות כבר.
חוץ מלוקאס.
כי הוא מחולל ההרס שלי.

"אני משער שהוא הגיע" פדרו אמר.
"תספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים" לוקאס גילגל עיניו( אוף באנגלית זה מהמם רצח - tell us something we dont know)
"שתוק" פדרו אמר וחבט בראשו גורם ללוקאס להחזיר לו.
"רק אני במתח לדעת מי זה?" שאלתי,מתעלמת מזה שהם רבים מכות.
"גם אני האמתי" פדרו אמר ולוקאס אישר שגם הוא.

אז הלכנו לכניסת בית ספר איפה שכולם התאספו,כמו ילדים מטומטמים.

לוקאס נדחף בין כל ההמולה,אני אחריו ופדרו מאחוריי.
הגענו לשורה הראשונה רואים את..
רגע מה?
מה לעזאזל?
זה בן.
זה הבן של הבוסית של אמא.

הוא היה בפנימיה צבאית?
הייתי איתו במרתף לבד ובמעלית לבד!!!!
יכלתי למות!!!!

סיפרתי את זה ללוקאס ופדרו ושניהם צחקו בתגובה.
"פנימיה צבאית זה לא של פושעים,פשוט לילדים שלא מתנהגים מדהים" לוקאס צחק.
"עדיין!" חבטתי בכתפם.
"תתעלמי ממנו והוא יתעלם ממך"פדרו אמר והינהנתי.

מפזרת את שיערי בכדי שלא יראה אותי,מכסה את פניי בשיערי.
"אני חושב שיהיה לך יותר יפה חצי קוקו,ככה אפשר גם לראות את הפנים שלך"
הרמתי את ראשי,רואה את בן.
אוי שיט.
"תודה" אמרתי באי נוחות.
"מי אתה?" לוקאס שאל אותו.
"אני בן,ואתה?" בן אמר בחיוך.
"לוקאס,אבל תקרא לי לוק." הוא אמר.
"מה הקשר שלך למארינלה?"
"חברים טובים" לוקאס אמר וגרם ללב שלי להישבר טיפה.

הוא פאקינג לא מרגיש אליי כלום,חרא קטן.

"אפשר להלוות אותה לכמה שניות?" בן פנה אל פדרו.
ופדרו חייך אליו והינהן,כנראה מתלהב שמישהו סוף סוף התייחס אליו.
הבטתי עליו בכעס והוא חייך חיוך קטן אליי.
"יש לי זכות בחירה" אמרתי בכעס.
"טוב גברת פמינזם,אפשר אותך דקה?"הוא אמר,נאנח.
אז באתי אחריו.

קיבלנו המון מבטים מתלמידים,אבל התעלמתי מזה.
קיבלתי המון מבטים כאלה עצם הסיבה שאני שונה מכולם ואני ענייה וכל זה.

"אז מה שלומך?" הוא שאל.
"תפסיק לשחק את עצמך נחמד,מה אתה צריך?" גילגלתי עיניי.
"כלום. אני באמת שואל מה שלומך?"
"אני מעולה מה איתך?" זרמתי איתו בתקווה שייגמר מהר.
"אני קצת לא בסדר לאחר ששמעתי שישנת בכניסה לשער בית ספר,למה את ישנה במקומות כאלה, זה גורם לי לרצות להגן עלייך" הוא אמר והופתעתי שזה יצא מפיו.

-----
איך היה הפרק?
אהבתן?
מה אתן חושבות על בן?
נ.ב כל אלה שרואות היורשים וחושבת שזה די דומה בהתחלה זה טיפה דומה בהתחלה אבל בפרקים הבאים כבר לא,אל דאגה.

תודה על כל הכוכבים והתגובות💝