Our neighborhood

פרק 12

לאחר שהסתיים הלימודים,
לוקאס בא איתי לעבודה בטענה ש"לא כיף לו ללכת לבד לבית".
ואני נהנתי לחשוב שהוא פשוט רוצה לבלות איתי.

בזמן שאני הייתי בין המטבח לקבלה הראשית, לוקאס התיידד עם הבוס שלי.
הבוס נראה לי כאדם קשוח בדרך כלל אך עם לוקאס הוא יושב ומתבדח.
מאיפה לעזאזל לוקאס השיג את הכישרון הזה של להתחבר לכל מי שבא לו?
הלוואי שלי היה את הכישרון הזה

"אתה לא רעב?" התיישבתי לצידו,
רגליי שרפו.
כמה טוב שיש הפסקה קטנה.
"הבוס שלך הביא לי ציזבורגר" הוא צחק.
"הציזבורגר כאן עולה יקר,עם מה שילמת?" נבהלתי. "אמרת שאני אשלם עלייך? אני לא מתכוונת לשלם 40 דולר מכספי!"
"תירגעי" הוא גילגל עיניו,מושיב אותי. "הוא הביא לי על חשבון הבית. "הוא קרץ ועכשיו היה תורי לגלגל עיניי.
"ביום הראשון לעבודה הוא חייב אותי ב10 דולר על בקבוק מים מעפן" שילבתי ידיי בכעס.
"מכאן למדת להביא בקבוק מים מהבית" הוא גיחך.
"מכאן למדתי שאני שונאת אותך." אמרתי, "אתה מזכיר לי לפעמים את דילן"
"במה בדיוק אני מזכיר את הפוץ החמור הזה?"
"הוא קיבל דברים בחינם,הוא ידע להשתלב עם כולם,היה לו הכל" אמרתי.
"ויש לי הכל?" הוא הרים גבותיו.
"אני לא יודעת. יש לך?" שאלתי.
"בואי נראה" הוא הרים מבטו לשמיים כחושב.
"יש לי בית,יש לי טלפון נחמד. יש ל-" קטעתי אותו.
"יש לך נוקיה,אל תקרא לזה טלפון. קרא לזה גרוטאה." צחקתי.
"אני גם לא משתמש בו,כל מי שאני מדבר איתו גר שתי שניות ממני"הוא גלגל עיניו.
"אוקיי בואי נמשיך. יש לי סבתא נורא נחמדה יש לי חברים טובים יש לי זיונים שאני צריך יש לי פה ושם פרוטקציות." הוא המשיך להגיד "אבל אין לי אמא ואבא." הוא נאנח. "כל זה לא שווה אם אין לי הורים"
"אתה לא מפסיד כלום" טפחתי על כתפו.
"אני מפסיד המון,אבל תודה שאת מנסה לשפר את המצב" הוא צחק.

לאחר כמה שעות,השתחררתי מהעבודה,במשכורת מכובדת וחזרנו לשכונה.
לוקאס חזר לביתו בטענה שהוא צריך לראות מה שלום סבתו ואני חזרתי לביתי.

התקלחתי,צחצחתי שיניים והענקתי מסאג' לכפות רגליי.
לאחר עשרים דקות,החלטתי ללכת לפדרו.
אי אפשר להישאר עם המצב המטומטמם הזה לנצח.

תיקתקתי בדלת ביתו של פדרו,ואימו פתחה לי.
כהרגלה.
"איפה פדרו?" שאלתי,ללא ברכת שלום.
"אמרתי לך כבר שהוא חולה" היא אמרה.
"אני רוצה לבקר אותו"חייכתי אלייה.
"הוא לא רוצה מבקרים" היא גירדה בראשה.
"הוא ירצה לראות אותי" עקפתי אותה,נכנסת לביתם. "תאמיני לי" חייכתי אלייה.
הלכתי לעבר חדרו,מתקתקת,
"אמא היא הלכה כבר?" נשמע קולו.
פתחתי את הדלת,מגלגלת עיניי.

פדרו שכב במיטה,חסר חולצה,במחשב שלו.
"מה את עושה פה?" הוא נבהל.
"תגיד לי אתה ילד בן 4?" אמרתי בעצבים.
"צאי לי מהחדר" הוא קם ממיטתו.
"אתה לא חולה?" הושבתי אותו על המיטה.
"מארי,צאי" הוא נאנח.
"אוקיי,תפסיק עם זה" אמרתי בעצבים." תתגבר על זה! אני לא בקטע שלך! וואו איזה ביג דיל!"
"מאר-" הוא אמר אך קטעתי אותו.
"שתוק! אני מדברת!" אמרתי. "אם היית מכוער אוו בן אדם חרא,הייתי מבינה למה אתה מבואס,אבל אתה מושלם. בכל מובן המילה, למה אתה בכלל כועס? כאילו,יש בנות ממש שוות שאתה צריך להכיר לפני שתחליט שאתה דלוק עליי!"
"תשתקי כבר " הוא התפרץ לדבריי.
"לא! אני לא אשתוק!" אמרתי וירדתי על ברכיי כך שנהיה פנים מול פנים "פדרו,אני לא מאוהבת בך."
"לא אכפת לי" הוא אמר מושפל.
"יופי. תתגבר על זה ותהיה גבר,לעזאזל." התיישבתי על מיטתו.
"מארינלה צאי לי מהפאקינג חדר" הוא צעק.
"לך תזדיין" חייכתי אליו," כל מה שחשבת עליי,שרצית להגיד לי,אוו לא יודעץ מה תגיד עכשיו. בלי מחסומים. בלי כלום."

רציתי כבר שהוא יהיה נורמאלי ויפסיק להיות עצבני עליי ושאני עליו.

"אני אמרתי שאני אוהב אותך ואת פשוט סיננת אותי ממך,יכלת להגיד בדרך יותר נעימה! " הוא התעצבן.
"אמרתי את זה בדרך הכי נחמדה בעולם,אתה כמו אח שלי!" נאנחתי.
"שיהיה" הוא נאנח. "אני לא רוצה להיות גם ככה חבר שלך. אם ככה את מתעצבנת מה יהיה שתהיי במחזור" הוא התבדח.
"לא כדאי לך להיות בקרבתי" צחקתי והתיישבתי לצידו. "אני בטוחה שתשיג בחורה שתתאהב בה,והיא תאהב אותך כל כך."
"יש מצב" הוא גילגל עיניו.

בנים תמיד שונאים את כל השיחות נפש האלו,
אבל זה בסדר. כי גם אני שנאתי.
אולי בגלל זה כל החברים שלי הם בנים.

"פלייסטישן?" שאלתי והוא הנהן.

-----
איך הפרק??????