*אני מקווה שאתם שמים לב שיש גם שיר וגם תמונה- התמונה היא של אדם. כדאי מאוד מאוד לשמוע את השיר, בשבילי השיר הזה זה המחשבות של אדם!*
------
קולות מעומעמים המשיכו להישמע בכל הדרך חזרה לביתי.
לא טרחתי להקשיב, כי כנראה שלא באמת היה אכפת לי. היה אכפת לי מדבר אחד, והוא הקפיץ את השטן חזרה לארמון המזוין שלה לפני חצי שעה.
צלצול ההודעה בקע מכיסי והתלבטתי האם כדאי לי להסתכל, שכן אם אסתכל ארגיש לא נעים לסנן את אותו האדם.
אבל לבסוף פתחתי את ההודעה באדישות
לילי, אל תשכחי מחר בחמש!
זו הייתה הודעה מאדם, אחד האנשים הבודדים שהעלה בי חיוך למרות המצב המחורבש. אז החלטתי להרים אליו טלפון
"לילי?" הוא שאל בבלבול ואני המהמתי בשקט שבעטתי באבן קטנה בהמשך הליכתי בשביל הגישה שהוביל לביתי
"רוצה לבוא עכשיו?" שאלתי.
נותרה דממה מוחלטת לכמה רגעים, וכבר רציתי לצרוח ולומר שלא שאני ממש לא אתנהג כמו שהתנהגתי בפעם האחרונה שתומאס ואני נפרדנו.
לא הייתי מסוגלת לעשות דבר כזה לאדם, וגם לא חשבנו אחד על השני בצורה הזו.
כנראה שעם כל האלכוהול בדמי ניצלתי את העובדה שקמרון אכן חש אליי משהו בצורה הזו.
לעזאזל, אני כלבה אמיתית.
הבטתי בשעוני, השעה עשר וחצי התנוססה על המסך "אני מצטערת על השעה-"
"ברור, עשר דקות אני אצלך" אדם קטע את דבריי באנחה.
נשפתי בהקלה "מעולה, תודה"
*
"אז הוא יוצא עם קייט?" הוא שאל בשקט שבלסנו פופקורן על מיטתי, ואני רק המהמתי בשקט.
"נו..?" הוא שאל בבלבול ואני פקחתי את עיניי.
"מה זאת אומרת?"
אדם גיחך מעט וזרק פופקורן אחד לאוויר, והוא נקלע אל תוך פיו.
"זאת אומרת שאת זו שעצרת את זה, תמשיכי הלאה לעזאזאל" בלעתי את רוקי "את לא מתכוונת להיות הבחורה שתעצור את החיים שלה עכשיו כי איזה גבר יצא מהתמונה?!" הוא קרא
VOUS LISEZ
להתחיל מחדש
Roman pour Adolescents***אני אתנצל מראש על הכתיבה, היא ברמה די נמוכה*** "האם תוכל לומר לי בבקשה איזו דרך עליי לבחור מכאן?" "זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע," אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך" אמרה אליס "אז...
