שיערה הבלונדיני התפזר עם הרוח של הערב בעוד היא נכנסה אל רכב מהודר בצבע אדום.
אל תגידו לי שזו מי שאני חושבת שזו.
הבטתי על השלט שעמד בכניסת הבית, לוודא את מה שעיניי רואות ואכן על השלט נחרט באותיות מסולסלות
משפחת הדסון
(ה.מ-זו משפחת הדסון אבל בית ויליאמס על שם האב)
לעזאזל, אני אטפל באחותה של השטן בהתגלמותו. קייט.
עוד מהפעם הראשונה שדרכתי בפסיכולוגיה קייט דאגה להראות לי שהיא לא סובלת אותי במיוחד, ולאחר מכן במסדרון שניסתה להשפיל אותי מול חבורת הזבל שלה. אם לומר את האמת גם אני לא השתגעתי עליה כך שהרעיון שאטפל באחותה לא זהר לי במיוחד.
"שלום!" שמעתי קול קטן קורא לעברי.
ילדה בערך בגיל שש הביטה בי בעיני דבש גדולות ושיערה הבלונדיני זהה לזה של אחותה והוסט מפניה עם סרט ורוד קטן עם פפיון.
"את בטח מולי!!" קראתי בקול ילדותי וסגרתי את דלת הבית. אני חושבת שהצלחתי לראות מהאופק אישה עוברת ובידה מטאטא. כן, הבטתי לאופק. הבית הזה היה מספיק גדול כדי שאביט לפאקינג אופק. תמונות בעלי מסגרת עץ עבה עיטרו פינות רחבות מהבית והוא שילב בו מודרניות ורטרו באופן מושלם.
"מי את?" היא שאלה בקול מתוק שגרם לי לשכוח לרגע שהיא אחותה של השטן
"אני ליילה! בואי נראה.. אפשר לראות את החדר שלך נסיכה קטנה?" אמרתי וליטפתי את שיערה.
היא צחקקה והנהנה בראשה שמשכה אותי במעלה המדרגות אל הקומה השנייה.
עיניי נפערו לרווחה שהבטתי בחדרה של מולי, כולו נצבע בוורוד מחריד ומיטתה הלבנה דמתה לאלו של הנסיכות. בפינת החדר עמד בית, סליחה, ארמון קטן, שכולו מלא ברהיטים מזעריים. הבובות שלה חיות טוב יותר ממני, כן. הבובות שלה.
"רוצה שנשחק בבובות הבראץ שלי?" היא אמרה בקול והחזירה אותי לילדות, הימים שבהם אני שיחקתי בבובות בעצמי. הנהנתי אליה והתיישבנו יחד על השטיח שעמד באמצע חדרה.
מולי הלכה לכמה רגעים וחזרה עם ארגז שלם "חכי שתראי את יסמין רוק החדשה שלי, היא האהובה עליי!!" היא קראה בקול והטיחה את הארגז על הרצפה.
המחשבה הראשונה שהייתה לי הייתה איך לעזאזל כל המאה בובות הללו מצליחות לנשום בארגז הקטן הזה שהכריח אותן להיצמד ולהתערבב, ואז נזכרתי שהן בובות, והן בכלל לא נושמות ככה שזה בכלל לא רלוונטי.
מולי חיפשה בידיה והוציאה בובה מעט שזופה, זו שזיהיתי כיסמין. לבובה הזו היה עגיל בפופיק, כן. מה ששמעתם, עגיל בפופיק.
עיניה נצבעו באיפור מעט מעושן והאמת שהצלחתי להסכים עם מולי שטענה שהיא הבובה האהובה עליה, גם לי תמיד הייתה חיבה מסוימת אל יסמין.
מולי המשיכה לפזר על הרצפה בובות שונות, אוסף כזה שלא יבייש אפילו את החנות בעצמה, חלקן של הבובות בנים וחלקן בנות ואני חייכתי אליה
"כמה בובות יש לך כאן מולי!"
היא הנהנה בצחקוק והרימה את יסמין בידה "בגלל שאת האורחת אני אתן לך לשחק עם יסמין!" היא אמרה אליי ואני רק חייכתי אליה חיוך רחב.
לאחר זמן מה אפשר לומר שקבעתי שאין לי שום מושג איך לה ולשטן יש קשר דם, אבל השתדלתי להתעלם מכך. השעה כבר הייתה שמונה וחצי שנאנחתי בקול "מולי, אני חושבת שהגיע הזמן שנלך לישון!" מולי נחרה בבוז והתרוממה במחאה "אמא ואבא אמרו לי שאפשר לי להישאר ערה עד ככה" היא אמרה והרימה תשע אצבעות אל האוויר.
"אה כן? אם כך אז בסדר!" אמרתי והרמתי את ידיי אל האוויר
מולי רק צחקה בקול וחזרה אל עיסוקיה, מנצלת כל דקה שנותרה עד שאקום שוב שתגיע השעה תשע.
הוריה של מולי הגיעו בסביבות השעה אחד עשרה ולמזלי לא יצא לי להיפגש שוב עם השטן.
נסעתי ברחובות העיר שהפכו אט אט נטושים יותר, ככל שהגעתי קרוב יותר אל הבית.
ירדתי באי רצון וידיי התעטפו סביבי ומחצו את הסריג הרחב שלי אל גופי. העייפות נחתה עליי במהירות והודתי על הרגע שלנדון נמצא כרגע בביתם של תומאס ושון, ישן.
צעדתי בשקט ברחבי הבית אל המטבח, למזוג לעצמי כוס מים לפני שאלך לישון. צעדים. המשכתי לצעוד אל המקרר ופתחתי את הדלת בתנופה. צעדים. מה לעזאזל?
הסתובבתי בחשש וצעקתי בקפיצה "מה לעזאזל!!!!" אמרתי בקול רועד וידי עוד אחזה בחזי, מנסה להסדיר את נשימותיי.
הוא צחקק בשקט ונכנס אל המטבח גם כן " אמרתי לך שאנחנו נשארים"
"אתה בטח צוחק עליי!" אמרתי באנחה והוא הביט אל הצדדים "אנחנו כאן.." הוא מלמל ואז התיישר והביט בי "לא, כנראה אני לא צוחק"
נחרתי לעברו והמשכתי לכיוון הסלון ושהוא אחז בידי "לאן את הולכת?"
"לישון" אמרתי בנימה מובנת מאליה והתנתקתי מאחיזתו
דפיקה נשמעה על דלת חדרי ואני מלמלתי שפתוח באי רצון אל תוך הכרית, למרות שלא שנראה לי שהבינו את מה שאמרתי "אז.. איפה אני ישן?" הוא אמר בקול שקט וצעקתי בקול צעקה שעומעמה בעזרת הכרית שהדבקתי לפי. תומאס רק התגלגל מצחוק והתיישב על קצה מיטתי.
"לך מפה." מלמלתי והוא נאנח בקול ונשכב לצידי "אמרתי לך מפה" המשכתי בקול שקט שהתכרבלתי אל תוך הכרית
"מה אמרת?" הוא מלמל בשקט ואני רק נאנחתי ושהעייפות כבר השתלטה עליי, נפלתי לשינה עמוקה.
-----
לילילי פרק!(: אני חייבת לספר לכם, הפרק כבר היה גמור והכל טוב ויפה. ורציתי לעלות אותו ואז פשוט החלטתי שאני לא סובלת איך שהוא יצא, אז התחלתי לרשום את הכל מחדש, והינה הפרק החדש^^ אם לספר לכם סוד הפרק האחר היה אחר לחלוטין אבל בסוף החלטתי לשנות את זה.
טוב אז... מקווה שאהבתם! תצביעו, תגיבו, תהנו, מחכה לכם(:
YOU ARE READING
להתחיל מחדש
Teen Fiction***אני אתנצל מראש על הכתיבה, היא ברמה די נמוכה*** "האם תוכל לומר לי בבקשה איזו דרך עליי לבחור מכאן?" "זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע," אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך" אמרה אליס "אז...
