"כן.." עניתי לאמו בבלבול שהבטתי שוב אל מפתן הדלת, ושמתי לב שהוא מגחך.
"אהה כן תיכנסו" אמרתי ונתתי לשון לרוץ אל לנדון שבידו המשחק החדש שקיבל, ותומאס נשען על הדלת עוד קצת "אכפת לך? קר לי.." אמרתי לו בגלגול עיניים והוא הנהן ונכנס ישירות אל המטבח.
למה לא, תרגיש בבית, אידיוט.
הוא תפס בידו פנקייק ולקח ממנו ביס "אני עדיין חושב שאני מכין אותם טוב יותר יויו"
"אל תקרא לי ככה.." אמרתי בחשיקת שיניים "אתה שכן שלי?" שאלתי כשהבנתי שהוא לא מתכוון לענות על התהיות שלי בקרוב "כן." הוא השיב קצרות ואני פערתי את פי
"מה עם הקניות?"
"לקחנו מונית"
"והבגדים שהבאת לכאן שישנו?"
"הבית שלי מטר מכאן, תהיי הגיונית לקחתי את הרגליים והבאתי טרנינג מחורבן"
"והפעם הזו שהיית שתוי?"
"אמרתי לך אז שאני שקרן גדול" הוא אמר בגלגול עיניים ויצא מהמטבח באחת (ה.מ- אם אתם לא זוכרים זה בפרק 8)
"היי אל תלך שאני מדברת איתך!!" אמרתי לו בקול והוא נכנס שוב אל המטבח בנחישות
"מצטער" הוא אמר והתקרב אליי מעט שסגר את דלת המטבח אחריו "חג מולד שמח יויו" הוא אמר שרכן אליי ושפתיו פגשו בשפתיי. הוא אחז בלחיי שהמשיך להתקרב אליי עד שלא נותר עוד אוויר שחצץ בנינו, היה נראה שהוא נחוש לקבל את הנשיקה הזו ולהפתעתי לא התנגדתי לו כלל, לאחר מכן הוא עטף אותי בזרועותיו ואני נאנחתי בהפתעה, שלבסוף התנתקנו.
"ח-חג מולד שמ-מח" גמגמתי שתחבתי את ידי בשיערי ויצאתי מהמטבח אל עבר הסלון, שם ישבו שון ולנדון ולצידם שתי האימהות שלנו שפטפטו ללא הפסקה.
הכל כל כך הגיוני, חוץ מהקניות בסופר. למה לעזאזל הוא החליט לומר לי שהוא גר במרכז העיר שבעצם גר ממש לידי? ואיך לעזאזל לעולם לא שמתי לב להתנהגות חשודה מצידו או מצד שון?
"אנחנו לוקחים את שון הביתה?" שאלתי בחיוך
"האמת ש-" לנדון החל לומר "אני בא אליכם!" שון אמר בקול ואני צחקקתי מעט
"אז מאיפה בדיוק הבאת טרנינג?" שאלתי בצחקוק את תומאס ולנדון כיווץ את גבותיו "הוא הביא אותו מה-" "מהתיק ששמתי באוטו" הוא השלים את לנדון בחיוך ואני הנהנתי
YOU ARE READING
להתחיל מחדש
Teen Fiction***אני אתנצל מראש על הכתיבה, היא ברמה די נמוכה*** "האם תוכל לומר לי בבקשה איזו דרך עליי לבחור מכאן?" "זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע," אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך" אמרה אליס "אז...
