"את בסדר?" אישה צעירה שאלה בדאגה שהביטה בי, ואני הנהנתי בפחד.
אני מביטה לצדדים, ולראשונה מהרגע שהגעתי לכאן אני מבינה לאן הכנסתי את עצמי. אני נמצאת בסמטה לא מוכרת, במקום לא מוכר. הגב שלי שעון על קיר מלא בגרפיטי ומיכליות ספריי ריקות זרוקות בכל פינה. פנס רחוב מרוחק הוא היחיד שמאיר את הסביבה, ואני מביטה בפניה היפות של האישה בתהייה.
היא נראית בערך בשנות העשרים המוקדמות לחייה, פניה ללא רבב ושיערה הכהה אסוף לפקעת מסודרת. היא הייתה יפיפייה. אולי זה האלכוהול שבדמי, אבל אני לא מצליחה להבין למה לה להסתובב כאן.
"בכל מקרה, מסוכן לך להסתובב כאן לבד, יש מישהו שאוכל להתקשר אליו?" היא שאלה אותי והעירה את תשומת ליבי פעם נוספת. הבטתי בפניה, שנכרה מהן דאגה אמיתית. אני לא מבינה למה על מישהו שהרגע הכיר אותי להפגין חמלה כלפיי, ועוד יותר לא מבינה למה לה לדאוג לי.
הרי אני סתם ילדה שתויה. בלי להבין מה קורה התחלתי להתייפח בקול. בכיתי בקול אל תוך כתפיה, והיא רק הניחה את ידה על גבי בצורה מנחמת. כנראה מחכה שאתעורר. אבל אני מתייפחת ללא סיבה בזרועותיה של מישהי זרה.
לראשונה מאז שעברתי לכאן, קשה לי. ואני מוצאת נחמה דווקא בידיה של אישה זרה, ולא בידיה של אמי. אני לא יכולה להראות לאמא שקשה לי, שגם אני חוויתי אובדן. זה רק יגרום לה להרגיש רע יותר עם עצמה ועם העובדה שאבא לא כאן יותר.
ואחרי דקות ארוכות של התייפחות אני מרגישה הקלה, שדווקא נתקלתי בזרועותיה של אישה מנחמת שמנסה לעזור לי. ולא בזרועות של מישהו אחר שכנראה ירצה להסתובב בסמטה החשוכה הזו בשעה המאוחרת של הלילה.
"למה את נמצאת כאן?" שאלתי בתהייה. הכל היה נראה כל כך לא הגיוני, למה לאישה בגילה להסתובב בסמטה חשוכה בשעה אחת בלילה? הרי היא בעצמה הזהירה אותי שמסוכן כאן, אז למה לה מותר להסתובב כאן בחופשיות?
היא נאנחה בחיוך "הסטודיו שלי לריקוד נמצא ממש בפינת הרחוב, נסחפתי ולא שמתי לב לשעה" היא הסבירה ואני הנהנתי קלות "אז יש מישהו?" היא שאלה שנית שנזכרתי בשאלתה, לגבי מישהו שיכול לבוא ולגרד אותי מהרצפה.
האלכוהול שבדמי החליט שוב להשתלט על העניין, ושוב פרצתי בבכי. אני צריכה מישהו שיבוא ויגרד אותי מהרצפה, לעזאזל.
"תומאס, תתקשרי אליו" משכתי באפי שקברתי את ראשי בין ידיי, לא מאמינה שעשיתי את זה עכשיו. לא מאמינה שקראתי דווקא לו. רציתי לצרוח לה שתתקשר לאוליביה, אבל האלכוהול שבי התנגד, הוא רוצה את תומאס.
האישה רק תפסה בפלאפון שאחזתי בידי, שחיפשה אחרי האדם המבוקש.
אם חשבתי שהמצב לא יכול להיות גרוע מזה, כנראה שה' רוצה להוכיח לי פעם נוספת שכל מה שאני צריכה לעשות, זה פשוט לבקש. גשם עז החל לרדת, ושטף את פניי משביל הדמעות שכבר הספיק להתייבש פעם נוספת.
YOU ARE READING
להתחיל מחדש
Teen Fiction***אני אתנצל מראש על הכתיבה, היא ברמה די נמוכה*** "האם תוכל לומר לי בבקשה איזו דרך עליי לבחור מכאן?" "זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע," אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך" אמרה אליס "אז...
