להתחיל מחדש

פרק 11- עד שבאת

קרן שמש בודדה חדרה מבין הווילונות שבחדרי אל פניי ושאבה אותי עמה אל המציאות. פקחתי את עיניי באיטיות והופתעתי שהרגשתי חמימות. ידו של תומאס נכרכה סביבי ובפעם הראשונה מאתמול הייתי מודעת לנוכחותו, דבר שהעביר בי צמרמורת לאורך כל עמוד השדרה שלי ועד לקצות האצבעות.

למה לעזאזל יש לו בכלל השפעה עליי?

הרמתי את ידו בזהירות וכרכתי אותה סביבו שהתחלתי להתרומם מהמיטה בשקט, אך ידו תפסה בי ״לאן את הולכת?״ נאנחתי בשקט ושפשפתי את פניי בידי האחרת, מחכה שישחרר לי את היד ״תראה, יש דבר כזה.. אני אישית לא סובלת אותו אבל קוראים לו בוקר״ הוא המהם בישנוניות ומשך אותי חזרה אל המיטה ״ויש דבר כזה שנקרא יום שבת, ואני חולה עליו״ קול הבוקר שלו היה מחוספס וסקסי, למרות שהחלטתי להתעלם מכך.

רגע, היום יום שבת?

בטח, איך לא חשבתי על זה. שמרתי על מולי בליל שישי, הלילה החופשי שלי.לעזאזל עם העבודה הנוספת.

לא עבר זמן מה עד ששוב שקעתי בשינה עמוקה.

דפיקות חלושות נשמעו והחזירו אותי פעם נוספת אל המציאות ״יויו..״ שמעתי לחישה והדלת נפתחה בזהירות״איכס!״ לנדון אמר בקול ועיניי נפקחו לחלוטין, הבטתי אל הצדדים לראות את תומאס ישן לצידי בבוקסר בלבד.

אני כמעט בטוחה שלחיי האדימו מעט אך מהר מאוד התעשתי ״מה השעה דוני?״ מלמלתי בישנוניות״קצת אחרי אחת״ הוא אמר בקול ואני קפצתי מהמיטה ברגע ״אחת! מה! אבל התעוררתי ב.. מה!״ מלמלתי בבילבול ושמעתי המהום קל ״את התכוונת להתעורר בשמונה, פאקינג שמונה לילי״ הוא נהם בישנוניות אל תוך הכרית ואני נחרתי בבוז ״אוקיי אז נתעורר באחת למה לא! ומה לנדון ושון יעשו בינתיים? יקברו את עצמם?״ אמרתי בקול עצבני ושמעתי כחכוח גרון מעברו השני של החדר ״אני עדיין כאן, ולא קברנו את עצמנו״גלגלתי את עיניי ״וארוחת בוקר! מי הכין ארוחת בוקר!״

רגע של שתיקה.

רגע מחורבן של שתיקה.

״דוני?״ שאלתי בשקט ורגע לאחר מכן שבתי אל המציאות ״דוני!״ צווחתי ומיהרתי אל המטבח.

השיש כולו היה מלוכלך בתערובת של קמח וביצים וידית המקרר כולה הוכתמה בבצק, המחבת, למזלי, עוד לא עמדה על האש אבל הספיקה להתלכלך בחלקי בצק וחולצתו של שון העידה על כך שהם ניסו ניסיון מאוד מאוד כושל על הבוקר.״אתם לא רציתם להדליק אש שאני פאקינג ישנה!״ אמרתי בקול שקט והרמתי את קולי מעט לקראת הסוף״היי, אל תלכלכי את הפה ליד אחי הקטן״ שמעתי קול ישנוני ועמוק מתקרב אליי. נאנחתי בקול, גם הוא ״לכלך״ את הפה שלו ממש לפני שניה ליד לנדון.

הסתובבתי להביט בו, שיערו השחור התבלגן במהלך השינה ועיניו האפורות עוד לא נפקחו לגמרי. אפשר לומר שתומאס לא ענה על ההגדרה של האנשים שנראים מזעזע על הבוקר, להפך, הוא היה כולו סקסי. גופו עטה מכנס טרנינג רחב, שתהיתי מאיפה הוא הביא מכיוון שאתמול בא אל הבית שלנו בג׳ינס. הוא תכנן להישאר פה?

״טוב, אני אמשיך מכאן!״ אמרתי במחיאת כף וברגע שון ולנדון עזבו את המטבח. תומאס שפשף את פניו ופיהק בעייפות ״אני אעזור לך״ הוא קבע מתוך פיהוק ואני צחקקתי בשקט ״אם לא תירדם בתוך הבלילה״תומאס נחר בבוז ואני פניתי אל עבר היציאה ״תן לי רק לשטוף פנים ואני חוזרת״ אמרתי והוא המהם בתגובה.

שחזרתי אל המטבח לאחר שצחצחתי שיניים, שטפתי פנים והחזרתי את השיער שלי למצב סביר על ידי פקעת מרושלת; תומאס הלך גם הוא אל המקלחת ואני בינתיים התחלתי להכין את הבלילה, שכן הבלילה של לנדון ושון הייתה כל כך מוזרה שאני לא רוצה לדעת מה הם הכניסו פנימה.

הרגשתי יד אוחזת במותני וקפצתי קלות ״זה הקטע שבו גם אתה אוחז במטרפה ואנחנו קולטים שאנחנו מאוהבים לגמרי?״ אמרתי במין גיחוך והוא המהם באוזני ״לא, אבל זה הרגע שבו אני לוקח ממך את המטרפה ומראה לך איך להכין פנקייקים״ נחרתי בבוז לעברו והסתובבתי להביט בעיניו האפורות. יכולתי לשקוע בתוכן, הן הביעו תערובת רגשות כזו שלא הצלחתי לקרוא. שפתיו נמתחו לחיוך קטן ״אל תזלזלי בשיטה של תומאס״ הוא קרא ואני הנהנתי לעברו ״אם יש משהו שאני יודעת להכין, זה פנקייקים מר תומאס, אז ברשותך..״ אמרתי והמשכתי לטרוף את הבלילה שידו תפסה גם היא במטרפה בניסיון שאעזוב ״לך מפה כבר״ אמרתי בצחוק שתומאס המשיך למשוך את המטרפה לכיוונו והחלטתי לשחרר לשניה את ידי מהמטרפה, שכן עפה מהקערה. טיפות בלילה עפו על פניו של תומאס שהוא נאנח בקול ״לא עשית את זה עכשיו, ליילה אייברי״ המשכתי לצחקק שהוא אחז במטרפה שנית והתיז עליי גם כן מהבלילה.״זו מלחמה.״ הכרזתי בצחקוק ותפסתי בכף שנחה לצד הקערה. טבלתי אותה בבלילה ומרחתי את התערובת על פניו של תומאס.״הו כן, את בהחלט הכרזת על מלחמה עכשיו ליילה אייברי״

טיגנו פנקייקים מהבלילה שנותרה, והגשנו אותם לשון ולנדון שאכלנו בהנאה.״אז מאיפה בדיוק הבאת טרנינג?״ שאלתי בצחקוק את תומאס ולנדון כיווץ את גבותיו ״הוא הביא אותו מה-״ ״מהתיק ששמתי באוטו..״ הוא השלים את לנדון בחיוך ואני הנהנתי ״אז התכוונת להישאר פה?״ ״כן, התכוונתי להישאר פה״ הוא אמא באדישות שחטף לשון פנקייק אחד ואכל אותו במהירות.

דפיקות קלות נשמעו על הדלת ומיהרתי אל כניסת הבית.״היי!״ אמרתי בחיוך והוא חייך אליי בחזרה ״מקווה שלא שכחת שהיום קבענו להפגש לילי״ הוא אמר ושמעתי שיעול קל לצידי״רק לי מותר לקרוא לה לילי״ הוא אמר בשקט וקמרון גיחח ״כולם קוראים לה לילי״ תומאס הרים גבה בחיוך ״לא אם החלטתי אחרת אחי״ הם פשוט רבים והוא קורא לו אחי, איזה מן הגיון יש בעם הגברי המוזר הזה?קמרון נאנח שכבר נמאס לו מהשטויות של תומאס בכל פעם שהגיע, ובאופן מפתיע תומאס היה שם ״לא לקחת את העצה שלי לגבי הסיפרייה ברצינות אחי״ תומאס אמר בשקט ששיחק עם הציפורן באגודלו״לא ממש אכפת לי מה אתה אומר, אחי״ קמרון אמר בחשיקת שיניים ותפס בידי שהוביל אותנו מעלה אל החדר״היה אחלה של יום עד שבאת והרסת אותו״ הוא מלמל בשקט שחזר לשבת לצד לנדון בשולחן במטבח.
-----
הבטחתי לכם פרק וקיימתי, למרות שעוד מעט זה כבר לא היום אבל היי! עמדתי בזה! ^^
מקווה שאהבתם ומתפללת שרואים את התמונה שהוספתי! האמת שאני כמעט בטוחה שלא אבל אני אנסה שוב על הבוקר!!