נ.מ מייקל:
במהלך השבוע עבדתי על התיק של איוון הול בעצמי, בלי האישור של הקפטן אבל אני מרגיש שיש התקדמות.
הסברתי לרייצ'ל שסופיה סירבה להיפגש עם ג'יידן והיא התבאסה. היא המשיכה להתעקש על כך שהם צריכים להיפגש.
בלילות סופיה ואני היינו מדברים, עוזרים אחד לשנייה להירדם, מצבה ממש השתפר. אני נוסע לשם בעוד יומיים, בשבת.
התקשרתי לסופיה בוידיאו
"מה?" היא ענתה, כאילו לא דיברנו כל השבוע
"לילה טוב גם לך" אמרתי בחיוך, היא חייכה בפה סגור וגילגלה את עיניה
"אני צריכה לשאול אותך משהו" היא אמרה
"מה?" שאלתי
"מחר בערב אמא שלי מתחתנת ואני יודעת שזה בהתראה קצרה אבל אתה רוצה להיות הפלוס אחד שלי? ולפני שתגיד משהו, אני יודעת שאנחנו לא רשמיים אבל אנחנו לא חייבים לבוא כזוג, פשוט הולך להיות ממש משעמם שם לבד" היא אמרה במהירות, היה מדהים לראות אותה מתוחה לגבי דבר כל כך קטן.
היא נראתה מתוקה.
"אני אבוא רק אם זה בתור בן הזוג שלך" אמרתי
"אתה תוכל להישאר לישון אצלי ולמחרת ללכת ללורטה. או שפשוט תלך לישון שם" היא הציעה
"נראה" אמרתי למרות שאני יודע טוב מאוד לאן אלך.
דיברנו עוד קצת ונרדמתי לאחר חצי שעה, קמתי רק פעם אחת כל הלילה, זה כאילו היא מפעילה עליי כישוף שינה או משהו, זה מטורף.
עבדתי בבוקר ומיד כשסיימתי ארזתי את דבריי ונסעתי. זה די לחוץ בזמנים אבל אני מאמין שאספיק.
הגעתי שעתיים לפני שהחתונה אמורה להתחיל.
דפקתי על הדלת.
"פתוח" שמעתי אותה צועקת מבפנים.
כשנכנסתי היא לא הייתה בסלון, דלת חדרה הייתה פתוחה ויכולתי לראות אותה יושבת מול המראה ומעצבת את שיערה בעזרת מחליק או מה שזה לא היה.
היא נראתה יפייפיה, שיערה השחור שהיה מסולסל בקצוותיו כעת, נח על כתפייה. היא לא הייתה מאופרת והנמשים שלה גורמים לפניה לזהור אפילו יותר.
עיניה התכולות נחו עליי והיא לבשה מכנסון קצרצר בצבע שחור עם גופיה לבנה.
"את נראית מדהים" אמרתי והתקרבתי אליה, הנחתי את ידיי על כתפיה.
"עד שאני אלבש את השמלה" היא השיבה
"גם אתה צריך להתארגן, הבאת מה שצריך?"
"כן זה בתיק" אמרתי וליטפתי את צווארה.
"אבל אני צריך להתקלח" הוספתי
"אז תלך" היא אמרה
נכנסתי למקלחת, התקלחתי במהירות, לקחתי מגבת מהארון ועטפתי בה את חלקי התחתון.
לקחתי את הבגדים מהתיק, סופיה התחילה להתאפר.
הסרתי את המגבת ולבשתי את תחתוני הבוקסר, תפסתי את סופיה בוחנת אותי דרך המראה אבל לא אמרתי כלום.
לבשתי את המכנסיים שבצבע חום בהיר ואז את חולצת הכפתורים הלבנה. סופיה סיימה להתאפר.
"תן לי" היא אמרה והמשיכה לכפתר במקומי ושוב המתח הזה היה שם.
היא עמדה כמעט צמוד אליי, משכתי אותה אליי ממותניה וידיה נחו על חזי, עיניה לא עזבו את עיניי.
נישקתי אותה, זו הייתה נשיקה רכה, ידיה עלו אל צווארי וליטפו אותו.
"אני צריכה להתלבש" היא עצרה את הנשיקה ואמרה
"אל תצחק, זו השמלה הכי מגוחכת שתראה בחייך" היא הזהירה אותי.
"היא תתאים לאישיות שלך" צחקתי, היא נתנה אגרוף לזרועי והלכה להתלבש.
היא חזרה אחרי כמה דקות לבושה בשמלה קצרה בצבע סגול בהיר עם כתפיות שנופלות מכתפיה.
היא נראית מדהים, על רגליה סנדלי עקב גבוהות בצבע לבן.
"תתכונן, הולך להיות נורא" היא אמרה
"אני בטוח שלא יהיה כזה גרוע" אמרתי
"אתה תראה שאני צודקת" היא השיבה
הנסיעה ארכה חצי שעה.
"את נראית מדהים" אמרתי בזמן הנהיגה
"זו השמלה הכי מכוערת שאי פעם לבשתי" היא השיבה באדישות
"אז למה בחרת אותה?" שאלתי
"מי אמר שבחרתי אותה?" היא ענתה
"בהתחלה אמא שלי רצתה שאני והילדים של וויליאם, הבן זוג שלה, נתלבש תואם. אני מניחה שבגלל שאני לא הבת שלו וכל השאר כן אני לבושה שונה. וגם כי השמלה הראשונה, זאת שהבנות שלו ילבשו, הייתה מדהימה עליי" היא הסבירה
"יהיה בסדר, את תראי" אמרתי
"כמובן שיהיה בסדר, אני לא אזכור אפילו את הלילה הזה" היא אמרה בחיוך זדוני
"מה התוכנית שלך?" שאלתי
"לשתות" היא אמרה בקצרה
כשהגענו הייתה חצר גדולה והאולם היה יפייפה.
על פנינו חלפו שתי בנות עם שמלה זהה בצבע בורדו, אני מניח שעל זה היא דיברה.
לפני הטקס הייתה קבלת פנים, מפעם לפעם עברו מלצרים עם מגשים של כוסות שמפניה וכל מיני מטעמים. בכל פעם שהייתה לה הזדמנות לקחה סופיה כוס. לקחתי אחת גם אני.
"הערב אפילו לא התחיל ואת כבר בכוס השלישית, תאטי קצת. אפילו לא אכלת כלום לפני" אמרתי
"אני מניחה שזה יספיק לבינתיים" היא הסכימה איתי למרבה ההפתעה.
עד שהתחיל טקס החתונה היא לא שתתה עוד.
קודם הגיעו הילדים של החתן. בהתחלה הבן הבכור שהיה לבוש בחליפה בצבע בורדו ואחריו הבנות ממקום.
למה שקרה אחר כך לא ציפיתי, ג'יידן הלך אחרי הבנות אל החופה, לבוש בחליפה זהה לזו של הבן. סופיה לא הייתה פחות בהלם ממני.
היא לקחה את כוס השמפניה מידי ושתתה את מה שנותר בה.
חיבקתי אותה ביד אחת וקירבתי אותה אליי.
אני עדיין לא יודע את הסיפור בינה לבין ג'יידן אבל היא לא הזכירה אותו כשדיברה על הבגדים המתואמים לכל הילדים, למעשה היא לא הזכירה אותו בכלל.
אני תוהה אם גם רייצ'ל נמצאת כאן.
סופיה המשיכה לצפות בטקס בזעזוע.
ראיתי את עיניה נמלאות בכעס אבל זה לא היה רק זה, יכולתי לראות גם עצב בעיניה.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
