נ.מ מייקל:
נישקתי אותה, אני יודע שזו לא פשוט נשיקה.
נשיקה ללא רגשות לא מרגישה ככה ואם כן זה פאקינג מדהים. הזזתי את שיערה למאחורי אוזנה כאשר הוא נכנס בינינו.
העניינים הלכו והתחממו. היא עכשיו הייתה עליי.
הרמתי אותה מבלי לשבור את הנשיקה ולקחתי אותה לחדר השינה שלה. ישבתי על מיטתה, היא הורידה את חולצתי מעליי וחייכה חצי חיוך שובב. הרגשתי את הזין שלי עומד ומתקשח במכנסיי.
עכשיו תורי, הסרתי את חולצתה ממנה, היא נשארה עם חזיית תחרה שחורה. הגוף שלה פשוט מושלם.
היא נישקה אותי, ידי השמאלית טיילה לאורך גופה בזמן שהימנית פתחה את חזייתה. היא הורידה את מכנסיי ממני ואת שלה. עכשיו כל מה שהפריד בינינו היו התחתונים.
השכבתי אותה על המיטה והורדתי אותם ממנה ואז את שלי. רכנתי מעליה ונישקתי בנשיקות קטנות מהטבור שלה עד שהגעתי לשפתיה, עם עצירה בחזה.
גניחה קטנה נפלטה מפיה.
"מוכנה?" לחשתי באוזנה והיא הנהנה בראשה.
היא נשמה בכבדות, הריח שלה משכר.
בשנייה שחדרתי היא פלטה גניחה שרק חירמנה אותי יותר. היא גנחה ושרטה את גבי בזמן שיצאתי ונכנסתי.
"פאק מייקל" היא גנחה, לשמוע אותה קוראת בשמי רק גרם לי לרצות אותה יותר.
הבטתי בה, היא נרדמה, היא נראית שלווה ורגועה, אפילו תמימה למרות שהיא הרגע הוכיחה לי כמה שהיא לא, בכלל לא. היא הסתובבה אליי עם גופה והניחה את ידה על כתפי. קירבתי אותה אליי ומבלי לנסות אפילו, נרדמתי.
קמתי בבוקר וראיתי שסופיה לא פה.
התלבשתי והלכתי לסלון היא לא הייתה שם.
דלת המקלחת הייתה פתוחה
"סופיה?" קראתי ולא היה מענה.
חזרתי לחדר ולקחתי את הטלפון שלי.
השעה הייתה אחת עשרה וחצי.
פאק, הייתי צריך לקחת את אמא שלי לתור שלה בפיזותרפיה, שיט. התלבשתי במהירות, לקחתי את המפתחות שלי ובאתי לצאת. הדלת הייתה נעולה.
התקשרתי לסופיה.
"מה?!" היא לחשה בכעס
"הבית שלך נעול ואני חייב ללכת" אמרתי בלחץ
"יש מפתח ספייר במגירה הימנית במטבח" היא אמרה וקמתי לחפש, לא היה שם שום מפתח
"אין פה" השבתי בחוסר סובלנות
"שיט נכון, הוא אצלי בתיק" היא אמרה
מה אני עושה עכשיו.
"פאק, הייתי אמור לקחת את אמא שלי לפני כמה שעות לפיזותרפיה והיא לא עונה" אמרתי
"טוב באמת שנזכרת, אני לקחתי אותה" היא אמרה.
רגע, אם היא ידעה על זה אז למה היא לא העירה אותי?
"למה לא הערת אותי?!" שאלתי
"אתה חושב שלא ניסיתי?! ניסיתי מלא זמן ואתה אפילו לא זזת אידיוט! חשבתי שמתת באיזשהו שלב" היא אמרה בכעס שהכעיס גם אותי
"בסדר" השבתי בעצבים וניתקתי
בינתיים אין לי מה לעשות.
העברתי את הזמן בטלפון, מה לוקח לה כל כך הרבה זמן. אני מת ללכת, אני מרגיש מסריח.
החלטתי להיכנס למקלחת.
מצאתי מגבת בסל כביסה קטן שהיה בסלון ונכנסתי.
הפעלתי את המים, הם היו קרים.
ניסיתי לחמם אבל והם כמעט ולא התחממו.
התקלחתי במים קרים, קשרתי מגבת על חלקי התחתון.
שלחתי לה הודעה
"איפה את?" אחרי כמה דקות היא ענתה שבדרך.
אחרי כמעט חצי שעה נשמעה דפיקה על הדלת.
הסתכלתי דרך החור של הדלת, עמדה שם בחורה בלונדינית, ראיתי דרך החלון את המכונית של סופיה חונה.
סוף סוף, התלבשתי בחדר שלה ואז שמעתי שהן נכנסו פנימה. "חכי דקה" שמעתי את סופיה אומרת.
היא פתחה את הדלת, נכנסה וסגרה אותה
"אני צריכה שתישאר פה כמה דקות" היא אמרה
"לא, אני מת ללכת הביתה כבר ממזמן" סירבתי
"מה הבעיות שלך?! רק כמה דקות" היא התווכחה בשקט.
"גם ככה היית פה כל היום, כמה דקות נוספות לא יהרגו אותך" היא אמרה בכעס
"הייתי פה כל היום כי את נעלת אותי פה!" השבתי
"כי אתה לא קמת! ואני לקחתי את לורטה במקומך וביטלתי יום עבודה אז המעט שאתה יכול לעשות זה לחכות כמה דקות בשקט!" היא ענתה
"סופיה?" הבלונדינית קראה מהסלון
"אני באה!" היא צעקה בחזרה בחוסר סבלנות
"לא ביקשתי ממך לעשות לי טובה!" המשכתי
"זה לא היה בשבילך מטומטם! זה היה בשבילה" היא ענתה, ידיה נקמצו לאגרופים. יש לה בעיית עצבים.
"לא אכפת לי, את נעלת אותי פה ואני צריך ללכת" אמרתי.
"בסדר, לך!" היא שילבה את ידיה ואמרה
"תודה באמת" אמרתי והתקדמתי לדלת, היא נעמדה מול הדלת כדי לעצור אותי
"בעוד כמה דקות" היא הוסיפה ויצאה מהחדר
אני שונא אותה כל כך כרגע.
יש לה 5 דקות.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romantikkסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
