נ.מ סופיה:
אחרי שעתיים ארוכות של נסיעה הגעתי לבית של אבא שלי. יצאתי מהמכונית במהירות והתקדמתי לכיוון הבית שלו. ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה, דפקתי בעדינות ואחרי כמה דקות שלא הייתה תגובה דפקתי בחוזקה ואז הדלת נפתחה ואבא שלי עמד שם.
הוא לבש גופייה לבנה מרופטת ומלוכלכת עם מכנסי טרנינג כחולים ישנים והוא נראה עייף אבל מופתע לראות אותי. "מה את עושה פה?!" הוא שאל וחיבק אותי, לא ראיתי אותו כבר כמעט חודשיים.
"התגעגעתי אז החלטתי לבוא לבקר" השבתי וחייכתי
"תיכנסי" הוא אמר ופתח את הדלת יותר כדי שאכנס.
הבית היה מבולגן, בגדים זרוקים בכל מקום, עטיפות של חטיפים, בקבוקים ופחיות על הרצפה.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי בזמן שהזזתי דברים מהספה כדי לפנות לי מקום לשבת.
"אני מרגיש טוב" הוא ענה אבל אני יכולה לראות שהוא משקר כדי שאני לא אדאג.
הרגשתי צמאה אז הלכתי לשתות מים וכשפתחתי את המקרר הוא היה כמעט ריק. זה לא יכול להימשך ככה יותר. הלכתי חזרה לסלון והתחלתי להרים את הלכלוך ולזרוק את הזבל.
"מה את עושה?" הוא שאל
"עוזרת לך" השבתי, הוא נאנח ועזר לי להרים את הדברים, כשהוא התכופף הוא החזיק את גבו ועיוות את פניו בכאב.
"פשוט תשב" אמרתי
"אין צורך אני בסדר" הוא השיב בשקר
"זה לא קשור אני מעדיפה לסדר לבד" זרמתי עם השקר שלו
"בסדר" הוא אמר והתיישב.
כשסיימתי לסדר את הסלון לקחתי את התיק והמפתחות שלי
"את כבר הולכת?" הוא שאל
"אני עוד מעט חוזרת" השבתי ויצאתי
נסעתי לסופר קרוב וקניתי מצרכים.
אחרי חצי שעה חזרתי וסידרתי את הדברים במטבח.
"את לא חייבת לעשות את כל זה סופיה" הוא אמר
"אני כן. אם אני לא אדאג לך מי ידאג? כי אפילו לעצמך אתה לא דואג ואני לא פה בשביל זה" אמרתי
"אני יודע.. אבל אין לי כוח לזה, אם ג'יידן היה-" הוא ענה וקטעתי אותו באמצע המשפט בכעס
"אני לא רוצה לשמוע עליו אבא! אני אנסה לבוא יותר" נאנחתי
"מספיק לדבר עליי, מה איתך? את עדיין עם הבחור הזה ג'קי או ג'ק איך שלא קוראים לו?" הוא שאל
"ג'ייק" תיקנתי אותו "וכן אנחנו עדיין ביחד" עניתי והוא נראה מבואס מהתשובה
"הייתי אתמול ביום הולדת של אמא" העברתי נושא
"איך היה?" הוא שאל בהתעניינות
"היה נורא, היא בכלל לא התייחסה אליי רק לג'ייק ולילדים של וויליאם וגם כשבאתי אליה לבד היא לא הייתה נחמדה ממש. ואם זה לא מספיק אחרי זה ג'ייק ואני רבנו" סיפרתי, אני יכולה לספר לאבא שלי הכל.
"אף פעם לא אהבתי את הבחור הזה. ואת מכירה את אמא שלך, היא בן אדם אחר לגמרי כשהיא בחברת אנשים" הוא ענה וזה נכון אבל לא לגביי, איתי היא תמיד מתנהגת ככה.
"אני יודעת, אבל זה פשוט כל כך מעצבן. שום דבר שאני עושה לא מספיק" השבתי בייאוש
"אני יודע מתוקה שלי, הלוואי שיכלתי לעשות משהו לגבי זה" הוא אמר וחיבק אותי.
אני כל כך שמחה שיש לי את אבא שלי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו, הוא הבן אדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו בפתיחות לגמרי. הלוואי שהוא היה גר קרוב יותר אליי.
עברה שעה נוספת וכבר היה מאוחר, אני צריכה לצאת כי יש לי נסיעה ארוכה. נפרדתי מאבא שלי ונסעתי הביתה, אני אגיע בסביבות 2:30 ואני צריכה לקום בשמונה.
הגעתי הביתה עייפה, ג'ייק ישן. נכנסתי למקלחת וכשסיימתי להתקלח לבשתי גופייה ומכנסונים. תוך כדי שסירקתי את שיערי יצאתי מהמקלחת וג'ייק ישב בסלון. הוא התעורר.
"איפה היית עד עכשיו?" הוא שאל
"למה אתה שואל?" עניתי בשאלה
"דאגתי לך" הוא ענה
"אתה לא" השבתי לו
"מאיפה את יודעת?!" הוא הרים את קולו
"כי אם היית דואג היית מתקשר אליי לפחות פעם אחת" עניתי ושמרתי על טון רגוע
"פשוט תגידי לי איפה היית?!" הוא דרש
"אצל אבא שלי! אתה שמח עכשיו?!" השבתי בכעס והתאכזבתי מעצמי על כך שויתרתי בקלות וסיפרתי לו.
"את לא! אחרת היית אומרת לי מהתחלה אז תפסיקי לשקר" הוא אמר בטון תוקפני
"נמאס לי לריב איתך! תאמין למה שבא לך!" הרמתי את קולי, נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת.
שמתי שעון מעורר כי אני צריכה לקום מוקדם.
שכבתי על המיטה באלכסון כדי שג'ייק לא יבוא לידי פתאום ונרדמתי.
השעון צלצל בחוזקה, קמתי מהמיטה בקלות למרות השעה שהלכתי לישון בה אתמול, כנראה שישנתי טוב. יצאתי מהחדר אל המקלחת וראיתי את ג'ייק ישן על הספה. ציחצחתי את שיניי וחזרתי לחדר להתארגן.
"סופיה" ג'ייק אמר פתאום ונכנס לחדר.
"מה אתה רוצה?" עניתי בחוסר סובלנות
"את יכולה להגיד לי את האמת, אני לא אכעס" הוא אמר, הסתכלתי עליו וכיווצתי את פניי בחוסר הבנה.
"אתה חושב שאני מפחדת שתכעס עליי?" אמרתי והתאפקתי לא לצחוק "זה פשוט מגוחך" השבתי, הוא פתטי.
לאט לאט הפרצוף שלו האדים והיה יותר קשה לשמור על הצחוק בפנים. אבל הצלחתי איכשהו.
"אני מנסה לנהל איתך שיחה ואת לא יכולה לקחת שום דבר ברצינות נמאס לי ממך כבר!" הוא התפרץ, יצא מהחדר וטרק את הדלת ופרצתי בצחוק.
"רוצה לצאת למועדון בערב?" סימסתי לקייט
"סבבה, תיהי אצלי בתשע" היא ענתה אחרי דקה
"סבבה" השבתי והלכתי לעבודה.
לפחות היום שלי הולך להשתפר.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
