נ.מ מייקל:
אתמול בערב קיבלתי שיחה, אמא שלי שברה את הרגל, דיברתי עם הקפטן, הבוס שלי והסברתי לו את המצב והוא אישר לי לנסוע אליה לשבוע.
ארזתי בגדים ונסעתי לבקר אותה.
אחרי שעתיים של נסיעה הגעתי לבית שלה, נכנסתי.
ג'יימס ישב בסלון, ג'יימס הוא החבר הכי טוב שלי מאז שאנחנו ילדים, כשעברתי לעיר אחרת ביקשתי ממנו שידאג לאמא שלי ולמרות שעברו כבר ארבע שנים מאז הוא עדיין עושה את זה.
"מה קורה גבר?" הוא אמר וחיבק אותי
היא שכבה על המיטה שלה כשהרגל שלה מונחת על שתי כריות, באתי אליה וחיבקתי אותה
"איך את מרגישה?" שאלתי
"התגעגעתי אליך מייקי, איך בעבודה?" היא שאלה
"בעבודה בסדר, איך זה קרה?" שאלתי
"החלקתי כשהייתי בקניות" היא ענתה
"מי עזר לך?" שאלתי
"ג'יימס, הוא הביא אותי הביתה והכין לי אוכל" היא ענתה.
הודיתי לג'יימס ששמר עליה והוא חזר הביתה.
עכשיו כשאמא שלי מחלימה היא מעבירה את הזמן שלה בקריאה, מאז שאני זוכר אותה היא אהבה לקרוא, תמיד היה לה ספר ביד.
אני ישן בחדר שהיה פעם שלי, היום הוא חדר האורחים. הלוואי שהייתי יכול להישאר קרוב אבל אין לי ברירה.
הכנתי ארוחת ערב לי ולה ולפתע היא קראה לי
"מייקי, בוא רגע" כיביתי את הגז והלכתי אליה
"מה אמא?" שאלתי
"אתה יכול ללכת לספריה ולהביא לי את הספר הבא בסדרה?" היא ביקשה ממני ואמרה לי את שם הספר, לא פלא שהיא צריכה ספר חדש היא כל היום קראה.
"כן, בטח אחרי שאני אסיים להכין" אמרתי
"תודה מתוק שלי אבל הספריה נסגרת עוד מעט אז עדיף שתלך עכשיו" היא ביקשה, הנהנתי בראשי ויצאתי.
הגעתי לספרייה, היא אמורה להיסגר בעוד חמש דקות, הספרנית הכניסה דברים לתיק שלה והסתובבה אליי כשדלת הספריה נסגרה, שערה היה שחור וגלי ועיניה בצבע תכלת.
בהתחלה היא אמרה לי שהספריה סגורה, היא התעצבנה בקלות כשאמרתי לה שיש עוד כמה דקות עד לסגירה, היא גם אמרה שהספר מושאל כשהוא היה ממש מול העיניים שלי והיא לא הסכימה להביא לי אותו כי היא מכירה את אמא שלי. בסופו של דבר היא הביאה לי אותו כמובן אבל היא הייתה קשה.
אני שמח דווקא שהיא לא רצתה לכתוב על שם אמא שלי והתעק
יצאתי מהספריה ודיברתי עם ג'יימס בטלפון
"רוצה לצאת מחר בערב?" הוא שאל
"אני לא יכול גבר, אני צריך להישאר עם אמא שלי" עניתי לו
"היא תהיה בסדר, זה רק ערב אחד, אתה גם ככה כמעט ולא בא לבקר אז בוא ננצל את זה" הוא השיב
"אני אחשוב על זה" אמרתי כששמתי לב שהספרנית מסתבכת עם המכונית שלה
"אני אחזור אליך אחר כך" אמרתי וניתקתי לו
הצעתי לספרנית עזרה והיא סירבה, פתחתי את דלת המכונית בכל זאת ואמרתי לה שתצא כדי שאוכל לעזור לה, היא המשיכה להתעקש אז פשוט הפעלתי את המכונית בעצמי בקלות, יצא לי לעשות את זה הרבה, אני כבר אלוף בדברים האלה.
"יכלתי לעשות את זה בעצמי" היא אמרה בכעס
"יש לי שיטה וזה לא נשמע לי כמו תודה" השבתי
"איך עשית את זה?" היא שאלה אותי
"קודם תודה" דרשתי וחייכתי חיוך עסקני
"לא" היא השיבה בעקשנות
"אז לא תדעי איך" אמרתי
"באסה לי" היא ענתה בעוקצנות ונסעה.
חזרתי לאמא שלי
"שכחת להחזיר את הספר הזה" היא אמרה כשנכנסתי לחדרה והרימה את הספר כדי שאראה. שיט.
"אתה תוכל להחזיר אותו בראשון?" היא שאלה
"בטח" השבתי והלכתי למטבח והמשכתי להכין לנו ארוחת ערב.
כשסיימתי הנחתי לה את הצלחת על השידה שליד המיטה שלה, היא חייכה אליי
"תודה מייקי, זה מריח טוב" היא אמרה
חייכתי אליה והבאתי את הצלחת שלי כדי לאכול איתה. עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותה ואני מרגיש אשם שלא באתי לבקר מספיק, זה הזמן שלי לפצות על זה.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
