נ.מ מייקל:
לקח לי דקה להבין מה קורה. בהתחלה הופתעתי לראות את ג'יידן שם. ג'יידן הוא הבעל של רייצ'ל הייתי בחתונה שלהם, היא הייתה שוטרת ופרשה לפני 3 שנים בערך, לאחר שהתחתנה ונכנסה להריון. היינו ידידים טובים אבל הקשר דעך עם הזמן.
לאחר שהרחקתי את סופיה ממנו הבאתי לה כוס מים והבאתי עוד אחת לג'יידן, יצאתי איתו החוצה והוא ישב על מדרגות הבית, הוא כיסה את פניו וטפחתי על גבו.
"אני מצטער אחי" אמרתי, הוא נראה הרוס מהגילוי על מות אביו, שהוא גם אבא של סופיה, מה שהופך אותם לאחים. בילינו יחד די הרבה זמן והיא מעולם לא סיפרה לי, זה דבר די בסיסי לדעת על מישהו.
לפי התגובה שלה הבנתי שהם לא בקשר טוב.
התקשרתי לרייצ'ל, בעלה צריך אותה עכשיו.
"מייקל? מה שלומך? לא דיברנו מלא זמן" היא אמרה
"היי רייצ'ל, ג'יידן פה, אבא שלו נפטר" אמרתי
"מה?! אין מצב! אני עכשיו באה, איפה אתם? מה אתה עושה שם בכלל?!" היא שאלה בקול רועד
"אנחנו בבית שלו, זה קרה לפני שבוע בערך אבל הוא גילה עכשיו'" הסברתי
"הבן שלי, ליאם, איתי. יש סיכוי שתשים עליו עין בזמן שאהיה עם ג'יידן?" היא שאלה בקול לחוץ
"כמובן" השבתי, הוא אמור להיות בן שנתיים וכמה חודשים.
עברו אולי 10 דקות וכבר הם היו פה, רייצ'ל יצאה מהמכונית ורצה לחבק את ג'יידן.
אני כנראה צריך להיכנס לבדוק מה עם סופיה.
רייצ'ל חזרה והוציאה את ליאם החוצה, היא הביאה לי אותו ונכנסתי פנימה.
הוא הסתכל עליי מוזר ובכה, הוא לא הכיר אותי.
אני מקווה שהוא ירגע כשיראה את דודה שלו, מוזר לחשוב שסופיה היא דודה.
היא ישבה על הספה ונעמדה כשנכנסנו, היא הסתכלה עלינו בשוק והוא לא הפסיק לבכות.
"מה זה?" היא שאלה והצביעה על ליאם
המבט שלה רציני אבל אני לא יודע אם היא צוחקת
"זה ילד" עניתי
"אני יודעת מה זה! מאיפה הבאת אותו?!" היא אמרה בכעס
"רייצ'ל הביאה אותו" השבתי
"מי לעזאזל זאת רייצ'ל?!" היא שאלה ונראתה כאילו היא על סף שיגעון, הנחתי את ליאם על הרצפה, הוא עמד ונרגע קצת.
התקרבתי לסופיה
"את בסדר?" שאלתי בדאגה
"כמובן שאני בסדר! עכשיו תגיד לי מי זאת רייצ'ל ומה הדבר הזה עושה כאן?!" היא ענתה והסתכלה על הילד
"אני רציני! קיבלת מכה בראש או משהו? אני לא צוחק, אני אקח אותך לבדיקה" אמרתי
"מה הבעיה שלך פשוט לענות לי?!" היא צעקה
"זה ליאם סופיה! אחיין שלך!" השבתי בקול רם
"יש לי אחיין?" היא שאלה ופניה נראו מופתעות ועצובות ולאט לאט הפכו לעצבניות. זה כאילו היא באמת לא ידעה שיש לה אחיין וזה הדאיג אותי
בשלב הזה ליאם הפסיק לבכות לגמרי.
"תעיף את הדבר המטופש הזה מפה! אני לא יכולה לראות אותו אפילו" היא אמרה והוא הסתכל עליה
ציפיתי לבכי ולמרבה ההפתעה הוא התחיל לצחוק.
"על מה אתה צוחק? אתה כנראה טעות!" היא השיבה
"בחייך סופיה זה ילד!" השבתי באגרסיבות אבל הוא פשוט צחק יותר חזק
"לא אכפת לי" היא אמרה בארסיות.
"אני מניחה שרייצ'ל זו אמא שלו" היא אמרה
הנהנתי בראשי והתקרבתי אליה יותר
"את בטוחה שאת בסדר?" שאלתי בקול נמוך ושמתי את כף ידי מאחורי ראשה, אני באמת דואג לה
"אבא שלי מת! איך אני אהיה בסדר?! תפסיק עם השאלות המטומטמות!" היא התפרצה עליי
מצבה הנפשי התערער מאוד מאז שאביה מת.
"אני כאן בשבילך, את תעברי את זה" חיבקתי אותה, יכולתי להרגיש אצ הבכי בנשימותיה ואת רטיבות הדמעות על חולצתי, היא אחזה בכתפי בחוזקה עם ציפורנייה, זה כנראה ישאיר סימן אבל לא אכפת לי.
עצרתי את החיבוק כשראיתי את ליאם רץ למטבח
הרמתי אותו לפני שיעשה עוד צרות. אחרי רבע שעה בערך רייצ'ל נכנסה לקחת אותו, הבאתי לה אותו והיא עמדה מול סופיה
"היי" היא אמרה לסופיה בשקט
"אני רייצ'ל, אני אשתו של ג'יידן" היא הציגה את עצמה, אז סופיה באמת לא מכירה אותה, איך זה יכול להיות?
רייצ'ל הציעה את ידה לסופיה ללחיצת יד, סופיה הסתכלה על ידה אך לא לחצה בחזרה
"אני מצטערת על אבא שלך" היא לקחה את ידה חזרה ויצאה.
"איך זה הגיוני שאת לא מכירה אותה?" שאלתי די בחוסר טקט, לא יכולתי לחכות עם השאלה
היא הלכה אל הספה ונפלה לתוכה בכוונה על הבטן, היא שיחררה אנחה של ייאוש, הבנתי את הרמז.
"את רוצה לאכול?" הצעתי בנסיון להעביר נושא
היא קמה משכיבה ונעמדה
"אולי די כבר?! תפסיק להתנהג כאילו אתה הפאקינג בייביסיטר שלי! לא אכפת לך ממני בכלל! נמאס לי מכולם, למה אי אפשר פשוט לעזוב אותי לנפשי!" היא התפרצה בכעס, אני יודע שמצבה הנפשי לא יציב כרגע אבל אלו מילים קשות.
"אם לא היה לי אכפת לא הייתי בא לפה כל יום לבדוק מה איתך, לא הייתי שם עלייך זין!" התפרצתי בחזרה
"אתה בודק מה איתי כי אתה מרחם עליי! לא כי אכפת לך! אתה האחד שאמר את זה לא אני! אתה מוזמן לחזור לבית שלך ולהמשיך בחייך כרגיל!" היא צעקה, אני כנראה צריך להחזיק את עצמי
"מתי אמרתי דבר כזה?!" השבתי בצעקה ונכשלתי בלהחזיק את עצמי
" 'היא הבחורה שטיפלה באמא שלי, ריחמנו עליה, היא לא חשובה' אלו בדיוק המילים שאמרת! חשבת ששכחתי?!" היא אמרה במעין חיקוי של קולי
"אני מעולם לא התכוונתי לזה!" השבתי
"זה לא משנה את העובדה שאמרת את זה" היא השיבה.
ESTÁ A LER
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
