נ.מ סופיה:
הוא לקח אותי למוטל, שילמתי בקבלה על חדר ללילה וקיבלתי את המפתח בזמן שהוא הלך לקנות מה שצריך. נכנסתי לחדר, הוא היה קטן עם מיטה זוגית שנפרדת ושירותים ומקלחת קטנים.
היו בקבוקי שמפו ומרכך קטנים על המדף במקלחת ובארון שתי מגבות. הבגדים שלי כבר מסריחים, השעה כבר 2:30.
נכנסתי להתקלח, שטפתי את גופי, האיפור ירד מפניי עם הזרם של המים, השמפו והמרכך לא היו מסריחים, הריח שלהם היה בסדר.
עטפתי את עצמי במגבת, אני לא רוצה ללבוש את הבגדים המגעילים. שמתי אותם בתיק שלי וישבתי על המיטה. חיכיתי שמייקל יחזור עם הדברים.
אחרי עשרים דקות בערך נשמעה דפיקה על הדלת
"מי זה?" שאלתי רק כדי להיות בטוחה
"זה אני" מייקל אמר מבעד לדלת, פתחתי לו הדלת.
הוא נכנס פנימה ובידיו היו שלושה שקיות.
"פה יש מברשות שיינים, משחת שיניים, ומסרק" הוא אמר והצביע על אחת השקיות, הוא נמנע מלהסתכל עליי כדי לא לגרום לי להרגיש לא בנוח, כל מה שמכסה אותי זו מגבת. אני מעריכה את זה.
"מברשות?" שאלתי, ברבים?
"כן, זו חבילה של ארבע, לא מוכרים בבודדים" הוא הסביר.
"פה יש בגדים" הוא הצביע על שקית אחרת.
"ופה מטען לטלפון שלך" הוא הצביע על השקית האחרונה. "תתקשרי אם תצטרכי משהו" הוא אמר והלך לכיוון הדלת.
"אל תלך עדיין" ביקשתי, אני לא יודעת למה, זה היה בלתי נשלט. אני לא יכולה להכחיש שהנוכחות שלו גורמת לי להרגיש בטוחה יותר, כנראה כי הוא עובד במשטרה. אבל אני לא צריכה אותו בשביל להרגיש בטוחה, אני יכולה להגן על עצמי והיום הוכחתי את זה.
"למה?" הוא שאל ובכל זאת התיישב על המיטה
"אני עוד מעט אגיד לך" השבתי ולקחתי את השקיות ונכנסתי למקלחת, הדבר הראשון שעשיתי היה להסתרק.
אחרי זה הוצאתי את הבגדים, זו הייתה חולצה גדולה בצבע שחור ותחתוני בוקסר כחולים, לגברים.
אני שמחה שהוא חשב על הכל.
יצאתי מהמקלחת
"מאיפה הבאת את הבגדים האלה?" שאלתי
"איזושהי חנות מזכרות, זה המקום היחיד שמצאתי עם בגדים שפתול בשעה הזו, יש בעיה?" הוא אמר בחוסר סובלנות
"שום בעיה, רק התעניינתי" השבתי ושילבתי את ידיי.
הוא קם מהמיטה ונעמד מולי
"לא ידעתי שיש לך נמשים" הוא הסתכל עליי, הסתכלתי בתוך עיניו, והוא הסתכל בשלי.
"לא הרבה יודעים" השבתי בקרירות
"חבל" הוא אמר, אני לא חושבת שהם מכוערים, להפך פעם הייתי אוהבת אותם, אבל לא הייתי היחידה, גם החרא הכי גדול בהיסטוריה ג'יי- לא, אני אפילו לא רוצה לחשוב על השם שלו. בכל מקרה עכשיו אני מסתירה אותם, הוא הרס לי אותם.
"למה את רוצה שאני אשאר פה?" הוא שאל ולא הוריד את מבטו מעיניי.
"אני חושבת שזה מיותר שתקום כל כך מוקדם רק בשביל לנסוע לפה, עדיף לך להישאר פה" אמרתי בקרירות ולקחתי צעד אחורה
"גם ככה נשארו כמה שעות עד שנצטרך לנסוע." הוספתי
"אין בעיה" הוא השיב.
הפרדנו את המיטה לשתי מיטות יחיד, הן לא היו מאוד רחוקות אחת מהשנייה כי החדר קטן אבל עדיין היה מרווח.
"בהתחלה חשבתי שאת מעצבנת אבל אני מתחיל לחבב אותך" הוא אמר כשהוא התיישב על המיטה
"אני עדיין חושבת שאתה מעצבן" השבתי בחיוך קטן, הוא חייך והניד את ראשו
"בגלל זה הצעת לי להישאר פה?" הוא שאל
"שתוק כבר, אני מנסה לישון" אמרתי ושמתי את הכרית מעל ראשי, שמעתי אותו צוחק.
"לילה טוב" הוא אמר, יכלתי לשמוע את החיוך שלו ואז הוא כיבה את האור
"לילה טוב" השבתי.
השעון המעורר צלצל, מייקל עדיין ישן, קמתי מהמיטה וצחצחתי את שיניי, אין לי יותר מדי איך להתארגן, הברשתי את שיערי ושטפתי את פניי במים.
עדיין יש קצת זמן, אני מרגישה מגוחכת בבגדים האלו.
אם אני רוצה להספיק לעצור בבית אנחנו צריכים לצאת עכשיו. אני צריכה להעיר את מייקל.
ישבתי בצד המיטה
"מייקל" קראתי בקול רגיל
"מייקל" קראתי שוב באותו טון והוא לא הגיב
"מייקל!" קראתי בפעם השלישית הפעם בקול חזק יותר, אני מרגישה כמו שעון מעורר.
"מייקל! קום כבר!" קראתי שוב בקול רם, הוא ישן חזק
החזקתי בכתפו וניערתי אותו "קום!" קראתי
וסוף סוף הוא קם, הוא נראה מבולבל, זה היה מצחיק.
"צריך לצאת" אמרתי בזמן שהכנסתי את המטען והמברשת שיער לתיק שלי.
הוא קם מהמיטה ושיפשף את עיניו.
הוא הלך לצחצח שיניים, והוא חזר אחרי כמה דקות.
"בוקר טוב" הוא אמר, הוא נראה שמח מהרגיל.
"בוקר טוב" השבתי.
אחרי זמן קצר התחלנו לנסוע, הבוקר היה קר
"אתה יכול להפעיל את החימום?" שאלתי
"בטח" הוא אמר בשמחה, מה עובר עליו?
"למה אתה כל כך שמח?" שאלתי
"סתם, פשוט ישנתי טוב אחרי הרבה זמן שלא. זה קורה לעיתים רחוקות" הוא אמר בכנות
הוא עשה עצירה בתחנת דלק, הוא תידלק את הרכב ואז נכנס פנימה וקנה לשנינו קפה.
"תודה" אמרתי, הוא התחיל לנסוע, הטלפון שלו רטט ונדלק כי מישהו שלח לו הודעה, בתמונת המסך היו הוא, עוד מישהי ברונטית יפייפיה שידו מונחת על כתפה ולורטה בצידו השני.
"מי זאת?" שאלתי
הוא הסתכל על התמונה וראיתי את חיוכו דועך
"את אף פעם לא עונה לי על השאלות אז למה לי לענות לך?" הוא אמר
"לא צריך, גם ככה לא אכפת לי" השבתי ושילבתי ידיים.
אחרי כמה דקות של שתיקה מייקל שבר אותה
"נעשה שאלה על שאלה כמו פעם קודמת?" הוא הציע
"בסדר" הסכמתי.
"אז מי זאת הייתה?" שאלתי
"האקסית שלי. עכשיו אני" הוא ענה בקצרה
"מי היה הבחור מהסופר?" הוא שאל
"חבר של חברה שלי" עניתי
"תורי שוב, למה נפרדתם?" שאלתי בישירות
"היה לה קשה עם העבודה שלי" הוא ענה, זה אומר שהוא עדיין אוהב אותה, היא גם בשומר המסך שלו.
"למה היית כל כך מופתעת לראות את החבר של החברה שלך?" הוא שאל
"היא אמרה לי שהם ביחד בחו"ל, זה היה שקר" עניתי
"מצטער להודיע לך אבל זאת לא חברה" הוא אמר
"אתה לא מכיר אותה בכלל! אין לך זכות לשפוט, אני בטוחה שהייתה לה סיבה טובה לזה" הגנתי עליה במהירות ולא יכולתי להפסיק לתהות מה הסיבה.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
