נ.מ מייקל:
החלטתי שאני הולך להשקיע יותר מאמץ בשביל להיות שם יותר בשביל אמא שלי. אני חייב להודות שסופיה נתנה לי השראה בכך שהיא נוסעת כל שבוע לאביה.
שכנעתי את הקפטן שיתן לי ללכת בחמישי ולחזור בראשון למרות בשבוע שעבר לא הייתי פה בכלל. למזלי הוא הסכים, שיחקתי לו קצת על המצפון.
אמרתי לו שאמא שלי לא מרגישה טוב ושהיא לבד.
כמובן שהוא הרגיש רע והסכים.
אני חתיכת חרא בגלל המניפולציות האלה הרי הוא כל כך עזר לי כשרק הגעתי לפה ומעבר לכך נתן לי להיעדר כמעט חודש בשביל להיות עם אמא שלי, זה מטורף.
כבר הגיע יום רביעי, מחר בערב אני אמור לנסוע.
המשמרת שלי מתחילה רק בצהריים כי אתמול עבדתי בלילה. אני אלך לעשות כמה סידורים בינתיים, זה לא שיש לי דרך טובה יותר להעביר את הזמן.
התלבשתי ובזמן שהכנתי לי קפה נשמעה דפיקה בדלת
"רק רגע" צעקתי והלכתי לפתוח, לא ציפיתי לראות אותה, לוסי. כבר עברו כמה חודשים מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה, כשהיא נפרדה ממני.
חשבתי שהתגברתי עליה אבל העמידה מולה מבלבלת אותי. אני לא יודע מה אני מרגיש, אני לא חושב שאני מרגיש משהו עדיין.
"לוסי?" שאלתי בהפתעה
"ניסיתי להתקשר אליך ולא ענית" היא אמרה
"את חסמת אותי" אמרתי
"שיט" היא צחקה במבוכה
"מה את צריכה?" שאלתי
"אני רוצה לחזור לקשר, היית חסר לי" היא אמרה
"את זו שנפרדה ממני" אמרתי וזזתי מפתח הדלת כדי שתוכל להיכנס.
היא ישבה על הספה וישבתי מולה
"את רוצה לשתות?" הצעתי והיא הנהנה
הכנתי לה תה כמו שתמיד היא שתתה, לקחתי את הקפה שלי וישבתי בכורסה.
"תודה" היא אמרה ולקחה לגימה מהתה
"איך השינה שלך?" היא שאלה
"אותו דבר" השבתי בכנות
"מצטערת לשמוע..." היא אמרה
"התגעגעתי אליך" היא אמרה ועיניי ההייזל שלה הסתכלו לתוך עיניי.
"גם אני" אמרתי ונאנחתי. אני לא מאמין שזה קורה!
היא חייכה חיוך רחב.
"אבל אין לי כוונה לוותר על העבודה שלי" הוספתי
"אני מניחה שאצטרך ללמוד לחיות עם זה" היא אמרה והניחה את הספל על השולחן, היא קמה וישבה על ירכי, הנחתי את ידי על גבה התחתון, היא החזיקה את פניי בשתי ידיה ונישקה אותי.
"כל כך התגעגעתי לזה" היא לחשה
משהו מרגיש לי לא נכון, רציתי את זה מהרגע שנפרדנו אבל עכשיו אני לא מרגיש את זה, אני מניח שאני צריך להתרגל לזה שוב, לתת לזה זמן.
לוסי הייתה אצלי עד שנאלצתי ללכת לעבודה. ויתרתי על הסידורים. ראינו סרט יחד ולא סיימנו אותו.
כשהגעתי לעבודה קיבלתי קריאה על יריות בדירה סמוך לכיכר בעיר.
כשהגעתי כבר עצרו כמה חשודים, כולם מהכנופיה של איוון הול. הרובה נמצא ונשלח למעבדה, יש נרצח אחד שנאמר כי הוא חבר בכנופיה אחרת.
אני צריך לחקור את החשודים, אולי אוכל להפיל גם את הול.
חקרתי קצת את זירת הרצח אבל לא נמצא שום דבר חריג. כשחזרתי לתחנה כדי לחקור אותם הקפטן קרא לי למשרדו.
"תקשיב, הצטרפו אלינו היום שני שוטרים חדשים ממחוז אחר. אני רוצה להעביר את התיק אליהם." הוא אמר לאחר שישבתי על הכיסא מול שולחן משרדו
"לא! אני יכול לעשות את זה בעצמי ואתה יודע את זה, פתרתי תיקים מסובכים יותר מזה" התווכחתי
"אני יודע שאתה בלש מצוין ואני לא מזלזל ביכולות שלך, אתה יודע שאתה אחד הבלשים המצטיינים שלי, המטרה היא לבחון את היכולות שלהם" הוא ענה
"אני יכול למצוא גם משהו על הול, זו הזדמנות. אתה יכול לתת להם תיק אחר יותר פשוט" השבתי
"זה לא נתון לויכוח מייקל. אתה יכול ללכת לאמא שלך עכשיו במקום מחר בערב אם תרצה, אתה משוחרר לשאר השבוע" הוא אמר
"תודה קפטן" אמרתי במרירות
לא הסכמתי עם החלטתו אבל לפחות אזכה לראות את אמי היום, אני צריך לוודא שהיא בבית.
ארזתי את בגדיי במהירות ויצאתי מבלי להסס.
לוסי סימסה לי ושאלה אם היא יכולה לבוא אליי מחר, כתבתי לה שאני לא אהיה בבית.
התקשרתי לסופיה
"מה?" היא ענתה בחוסר סבלנות
"אני בדרך, את יכולה לוודא שאמא שלי תהיה בבית בעוד שעתיים בערך?" שאלתי
"מה מילת הקסם?" היא השיבה
"את מניאקית" אמרתי וחיוך עלה על פניי
"טעות" היא השיבה, אני יכול להישבע שאני שומע חיוך בקולה.
"בבקשה" ויתרתי
"גם טעות" היא השיבה
"נו באמת, אין לי זמן לזה" אמרתי
היא נשמעת במצב רוח טוב מהרגיל.
"אז מה מילת הקסם?" שאלתי
"הוקוס פוקוס" היא השיבה
"מאוד בוגר מצידך" אמרתי והיא גיחכה וניתקה.
התקשרתי לג'יימס והצעתי לו לצאת לבר מאוחר יותר הערב, כמובן שהוא הסכים.
הגעתי בסביבות השעה שבע וחצי.
כשנכנסתי הביתה אמי ישבה על הספה בסלון
"מייקי! מה אתה עושה כאן?" היא קראה בקול ושאלה
היא קמה לחבק אותי, אני שמח שהיא החלימה.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
