*נ.מ אוהד*
נקישות חרישיות על דלת הבית קטעו אותי ממחשבותיי על רוי, על האימוץ, על החתונה והילדים של יולי ועומר.
התדקמתי לפתוח וכמעט מעדתי בדרך מרוב שאני מרחף, למזלי זה סך הכל היה הדוור.
היה מכתב ממשטרת ישראל, הפעם האחרונה שקיבלנו כזה היה.. בחקירה ההיא, לפני כמעט 7 שנים.
כשבאתי לפתוח את המעטפה, יולי הגיעה מלמעלה עם פיג'מה, הייתה מעט בשוק שהייתי אצלם אבל כאן זה המקום היחידי שאני יכול באמת להירגע, בזמן שנאיה ורוי בפנטאהוז.
שוב, כמו בארוחת ערב לפני כמה ימים, השיחה בינינו התקיימה ללא קול.
אך הפעם, גם ללא תנועות שפתיים.
הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עליי בזמן שהיא התקדמה לספה, לא ניתקנו את העיניים בינינו עד שהיא ישבה לצידי.
כשהיא קלטה את המכתב, עיניה חשכו.
פתחתי אותו לאט, השקט בינינו היה מתוח אך שליו.
המכתב היה ארוך, אך התקבעתי, או בעצם, התקבענו, על קטע אחד קטן במכתב.
'על סמך טענות החקירה, נודע לנו שתאונת הדרכים הנ"ל מכוונת.
על פי דגימות דנ''א, חקירות רבות ובדיקות דם, מצאנו את הרוצח, אשר רצח את רוני ואשר כהן-
האיש אשר העונה לשם דורון האעלי.
לאחר כמה חיפושים קצרים, גופתו של האעלי ז''ל נמצאה בכותל המערבי, לאחר ניסיון התנקשות של כנופיית אירמג'אהד מעזה.
כדור של אקדח בגב ופנים.
לצערנו לא נוכל להביאהו למשפט, לשאלות נוספות נא להגיע לתחנת משטרה המרכזית- תל אביב.'
אני ויולי בהחלט קראנו את אותו הדבר ברותו הקצב, הסתכלנו אחד על השמייה ודמעות עלו בעיניה של יולי. האדמתי מהכעס.
עכשיו כל החלקים מסתדרים לי.
באחד הערבים שהייתי צריך לדבר עם דורון, כשעוד היינו בעזה, ראיתי רשימות ועל הכותרת היה רשום בגדול 'כהן' בערבית.
התכנית הייתה 'לחסל את הגדולים', שזה בטח אומר את ההורים שלנו, ליד המשפט הזה זה סומן בוי.
התכנית השנייה הייתה 'לחטוף את האמצע', שזה בטח אומר לחטוף, אותי.
התכנית השלישית הייתה "אומללות לכבש', האונס של יולי.
הרביעית- 'צירוף האמצע', לצרף אותי לכנופייה.
החמישית- 'פלסטין בידינו'. היא לעולם לא סומנה בוי.
חיבקתי את יולי חזק, היא ידעה מי זה דורון, היא ראתה המון כתבות על מה שקרה בטלוויזיה והיא שמעה את זה ממני, את כל הסיפור.
היא המשיכה לבכות על החזה שלי ואני המשכתי לחבק אותה, המשכנו כך עד שעומר והילדים הגיעו.
הסתכלתי עליה, לבושה בשמלה בצבע שמנת-בהיר, דמעות עלו בעיניי.
אחותי הקטנה מתחתנת.
"אני לא מאמינה שאתה באמת פה, בחתונה שלי" היא קפצה עליי בחיבוק כובש והורדתי אותה ממני מהר, הזהרתי אותה שלא תהרוס את האיפור היפה ואת התסרוקת בשיער.
אני ועומר לא דיברנו כל כך מאז שחזרתי עד למסיבת רווקים שלו, שם עשינו המון השלמת פערים, אני והוא שוב החברים הכי טובים.
התיידבתי ביחד עם הילדים של יולי ורוי בשורה הקדמית של החופה וצפיתי בעומר מחכה ליולי עם הכוס יין, במבט מטורף ומאוהב.
היא הגיעה, עם השמלה הארוכה שלה והסומק עלה בלחייה. היא כל כך קטנה ונמוכה שראו עליה כל הבעה קטנה שלה.
החלטתי לעשות מעשה, לפני שהיא התחילה להתקדם לעבר החופה, נעמדתי והלכתי ישירות אליה, למרות כל המבטים שננעצו בי.
ידעתי, אין לנו אבא, אין מי שילווה אותה לחופה.
החזקתי לה את היד והתקדמתי איתה, עד שמסרתי אותה לעומר.
בום.
אך הפעם, הבום היה מעולה.
הבום של השבירת כוס.
היא התחילה לבכות כמו ילדה קטנה ומאושרת ועומר קפץ עליה בנשיקה.
הלכנו לאיזור הרחבת ריקודים והחלטתי לא להשתכר, לא הפעם.
רוי ישב על הברכיים שלי, שנינו מסתכלים על כולם רוקדים.
החלטתי שזאת ההזדמנות שלי.
"רוי?" שאלתי אותו בהיסוס קליל.
"כן, אבא?"
זהו, קיבלתי תשובה.
רוי קרא לי אבא.
אבא.
"אתה.. אתה רוצה שאני אהיה אבא שלך?"
"אתה כבר אבא שלי, לא?"
"כן רוי, אני אבא שלך"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כן! יש סיפור המשך!
לסיפור כבר יש שם, "psycho".
במספר מסוים של קוראים אני אתחיל לכתוב, הסיפור הזה יהיה שונה מהסיפור "אחי הגדול".
רוי, גיא, מלודי ואמבר יהיו שם!
לא יודעים מי זאת אמבר?
לכו לסיפור החדש!
מקווה שאהבתם את הספר הזה,
סיון♥️