אחי הגדול

הגיוס -פרק 4-

נ.מ יולי-

אני לא מאמינה שהגיע היום של הגיוס של אוהד, מה אני אעשה בלעדיו?
טוב, אולי אני אעשה קצת מסיבות.. אבל לא משהו מיוחד. אני אתגעגע לאח הגדול שלי.
"אוהד אנחנו נאחר!!" צעקתי לו מבעד לדלת החדר שלו, אוי הילד הזה שנה לוקח לו לשים מדים וגם אז אני צריכה לסדר אותו.
אפילו שאני בכלל בכיתה יא' ורחוקה מהגיוס אני יודעת הרבה יותר טוב ממנו הכל על הצבא והמדים והכל.
"מה אתה עושה?! לא שמים ככה כומתה ואתה אמור לדעת את זה!!" צעקתי עליו כשהוא שם את הכומתה בתור כובע, אידיוט הילד אני נשבעת אני צריכה להיות איתו שם כדי שידע מה לעשות ומה לא לעשות, אפילו המפקד שלו יתייאש ממנו.
סידרתי לו את הדברים, קיפלתי לו בגדים לתיק הענקי הזה והכנתי לו אוכל, למרות שהוא הבשלן בבית.

עלינו לאוטו והתחלנו לנסוע לעבר גולני, כולה שעה נסיעה, לא כזה רחוק.
כשהגענו ראינו לפחות עוד 200 חיילים במדים נפרדים מכולם, וכשהגיע תורי להיפרד מאוהד, לא יכולתי להיפרד אז נשארתי איתו עד המסדר עד שדיי העיפו אותי משם.
התנהגתי כמו אמא מודאגת, כל שנייה שאלתי אותו אם הוא רעב, אם הוא לקח מספיק בגדים ומטען ומים ודאורדורנט, אם חם לו קר לו מה לא.
נראה לי שדיי שיגעתי אותו אם לומר את האמת, אבל לא כזה אכפת לי.
"יולי תפסיקי לדאוג! הכל יהיה בסדר אני אחזור ביום שישי, אני מבטיח שאני אתקשר כל יום, טוב?" הוא אמר, היססתי טיפה בתגובה שלי עד שהנהנתי בחיוב, טוב הגיע הזמן שלי ללכת כנראה..

הגעתי הביתה באוטובוס, כי כמובן, אין לי עדיין רישיון, וזה סיוט.
איך שהגעתי הביתה התקשרתי אל אוהד לבדוק אם הכל בסדר, הוא לא ענה, ברור.. הוא במסדר..
התקשרתי לאמה- החברה הכי טובה שלי ואמרתי לה לבוא אליי, תוך 5 דקות היא ניצבה מולי עם 2 קופסאות של בן אנד ג'ריס ובירות, אוי איך אני אוהבת אותה.
התיישבנו בסלון והתחלנו לראות סרטי דיסני ולזלול, לא נראה לי שיש סרט שלא ראינו ביחד ובאותו היום ראינו ביחד 5 סרטים בערך.. אני קצת מעורפלת מהכמות בירות.
"נוו אז איך היה בגיוס??" אמה קפצה פתאום ואמרה בפה מלא גלידה עם סירופ שוקולד. "אני חייבת להוציא רישיון, זה מה שהיה" אמרתי וגלגלתי עיניים. אמה כבר הבינה על מה אני מדברת, זה סיוט לחזור הביתה באוטובוס בלי כסף למונית עם מלא אנשים זקנים נוחרים, ועוד אוהד גנב לי את האוזניות!
אני ואמה נשארנו לראות סרטי דיסני עד 4 בבוקר ובסוף נרדמנו אחת על השנייה בספה, כשכל הגלידות והבירות מסביבנו ופופקורן מפוזר על כל הספות.

בבוקר שלאחריו בקושי קמנו.. אבל היינו חייבות לקום כי היה לנו בגרות במתמטיקה בשעה 11, הכנו שליפים ביחד ורצנו לבית ספר, למרות שהבגרות בספורט רק שנה הבאה (סאאאטגדיש)
באמצע הבגרות הייתה מין שאלה כזאת, שלמדתי את הנושא הזה שהייתי בכלל בכיתה ז'-ח', ועלה לי פלאשבק.
זה היה בקיץ שנתנו לנו חוברת עבודה במתמטיקה והיה נושא אחד שלא הבנתי, אז אמא שלי ניסתה וניסתה להסביר לי אותו ולא הצליחה במשך כל כך הרבה זמן כל כך הרבה שעות וימים היא ניסתה ולא הצליחה, וגם ככה לא אבא שלי ששניהם פשוט וויתרו ורצו להביא לי מורה פרטי.
אוהד לא הסכים לוותר לי כל כך בקלות ובזכותו הבנתי גם את הנושא ההוא שלא הצלחתי, וגם עליתי בזכותו הקבצה ואני עכשיו עושה 5 יח''ל במקום 4.
נזכרתי בזה והתחלתי לחייך חיוך דבילי שלמזלי אף אחד לא ראה אותו.
סיימתי את המבחן, הגשתי אותו ויצאתי מהכיתה.
ישבתי בספסל בחוץ, ולמזלי אין היום גשם ויש שמש חמימה אז החלטתי לקרוא ספר.
המחשבות על אוהד לא מפסיקות לעבור לי בראש אז החלטתי להתקשר אליו.
אחרי 5 צלצולים קול עייף ושבור ענה-

הלו..?