אחי הגדול

זה נגמר. -פרק 19-

נ.מ אוהד-
"חתיכת בן זונה! למה עשית את זה! היא לא עשתה כלום!" צעקתי על כמה מהמחבלים האלו, תוך כדי שדמעות יורדות מעיניי.
המחבלים האלה אמרו בערבית כמה מילים ואז הגדול מביניהם הסתובב אליי ואמר "כוסית" בעברית ובעט לי בחוזקה באיזור הרגיש.
הוא גבוה מאוד, אם אני 1.80 בגובה הוא בטח 2 מטר אם לא יותר, אני רציני.
נפלתי על הרצפה מתקפל מכאבים והם התחילו להרביץ לי עם שוט וקשרו אותי עם אזיקי סקס לכיסא. "אם כבר כוסית אז עד הסוף" אחד המחבלים האחר אמר בעברית וצחק, אין לי מבטא ערבי והוא היחידי שלא דיבר בערבית אז אני משער שהוא ישראלי.
"למה עשיתם את זה לאחותי?" שאלתי את אותו אחד והוא צחק ואמר-
"כי בא לנו". והמחבל באחר הוריד לי את החולצה והצליף בחזה ובבטן שלי ע שדיממתי.

נ.מ עומר-
יולי מורדמת ומונשמת באיזה מיטה בבית חולים באיזור הדרום, בגלל שיולי גרה קרוב לצפון אז יעבירו אותה בקרוב לבית חולים קרוב לבית שלה.
באמבולנס בדרך לצפון יולי הייתה שם ואני הייתי עם המכונית שלי, כי לא יכולתי להשאיר אותה שם. כל הדרך הביתה פחדתי, הם יודעים איפה יולי ואני משער שזה אותם החוטפים שלקחו את אוהד.
הגענו לבית חולים מוכר סופסוף והחנתי את האוטו בחנייה בזמן שצפיתי באמבולנס מוריד את יולי במיטת בית החולים ובזווית עיני, למרות שיולי הייתה במרחק ממני ושמשה של מכונית הפרידה בינינו, ראיתי את עיניה הערות מסתכלות עליי ואת החיוך שמבצבץ רק כדי להגיד לי שהכל בסדר.
רצתי מהר לחדר שבו יולי שהתה אחרי המון בדיקות אבטחה וכשבאתי להיכנס לחדר שלה ראיתי איש גבוה עם משקפיים שחורות ובגדים שחורים עם כפפות יוצא מחדרה, הוא היה גבוה מאוד, לפחות 20 סנטימטר מעליי, ואני גבוה, 1.85.
בהיתי בו לרגע בתהייה ונכנסתי במהירות לחדר של יולי. היא שכבה שם בשוק, חתכים היו על גופה ועיניה היו פעורות מלאות בדמעות.
התקרבתי אליה וכשהיא שמה לב אליי היא אמרה 2 מילים.
"זה נגמר."
"אנחנו נלך לעשות הלוויה ריקה לאוהד" הוסיפה ופי נפער אך הנהנתי בחיוב, לא יכולתי באותו הרגע לשאול את יולי למה אז פשוט הסכמתי והודעתי לאחיות שאני אשאר לישון איתה עד שתשתחרר.

נ.מ יולי-
*שש שעות קודם*
"אנחנו עומדים לשחרר אותך, יש לנו תכנת מעקב בטלפון של החבר הזה שלך, הוא כרגע ברצועת עזה, קרוב לפה. אנחנו נשים אותך אצלו ואת הולכת להגיד לכולם שאח שלך הזה מת. את הולכת לעשות לו הלוויה, ואם תעשי משהו אחד לא במקום, אנחנו יודעים איפה את ואיפה החבר הזה שלך ונדאג שהדם של שניהם יהיה על הידיים שלך." אחד החוטפים האלה אמר לי בזמן שהוא מסמם אותי וגורם לי לעשות כרצונו. הנהנתי בראשי בחיוב ופניי מלאים בפחד. האיש הזה חייך וחיבק אותי חיבוק מאיים מהצד ופתח בירה והחל להשקות אותי. "וזה כדי שלא יוכלו לתת לך משככי כאבים" הוסיף ודחף לי את הבקבוק עוד יותר עמוק בפה וגרם לי לשתות הכל במכה, זה מגעיל.

התעוררתי בתוך אמבולנס גדול עם צוות פרמדיקים מעליי מנשימים אותי ופניהם נראים מודאגים. התחלתי לזוז מעט ואחד מהם לחש לי לא לזוז כי זה מסוכן. "הוא הכניס לך סם קטלני לגוף, אל תזוזי אנחנו מנסים לתת לך סם נגד" אמר והנהנתי. הגענו לבית חולים שהיה לי מוכר וכשיצאנו ראיתי את המכונית של עומר ועומר יושב בתוכה. מבטינו הצטלפו וליבי החל לפעום.
העלו אותי לאיזה קומה ממש גבוהה ואחרי ששמו אותי בחדר בבית החולים הרופאים יצאו ופתאום הווילון זז וראיתי את אותו אחד שדיבר איתי, הגבוה ההוא. הוא נתן לי מבט מאיים ויצא במהירות מהחדר ובאותו רגע החסרתי פעימה.
ראיתי את עומר נכנס לחדר שלי ולחשתי "אנחנו נלך לעשות הלוויה ריקה לאוהד". ידעתי שהרעיון הזה לא מוצא חן בעיני אוהד אבל גם ידעתי שעומר לא רוצה להתווכח איתי אז הוא הנהן ויצא מהחדר. ראיתי אותו מדבר עם אחת האחיות והוא הודה לה ומהר חזר אליי.
"אני אוהב אותך" לחש לי ועיניי העלו דמעות. "אל תעשי לי את זה עוד פעם". "אני מבטיחה" אמרתי לו והוא התיישב לידי במיטת בית החולים וחיבק אותי חזק. "את חייבת לי המון הסברים יולי". "אני יודעת" אמרתי ונשארנו מחובקים ככה עד שנרדמנו.

פרק קצרר אני יודעת אבל אני חולה מתהה אז תסלחו לי🙏