את הפרק הקודם לקח לי המון זמן להעתיק, ובכיתי רוב הזמן שלו.
כתיבת הפרק הזה (במקורי) לקחה לי המון זמן, והיא נפלה לי על אותו היום של האזכרה של דוד שלי, שנתן לי דוגמא רצינית.
רוב המאורעות מהסיפור זה דברים שקרו באותו הזמן של יום האזכרה.
דוד שלי היה חייל צה''ל שנפל בזמן שירותו בתאונת דרכים קשה ביחד עם חבריו, מכוניתו סטתה מהכביש ונתקעה בעץ גבוה, בשעה 3 בלילה, סיבת המוות וסטייה מהכביש, לא ידועה.
בזמן האזכרה שלו, שהייתה בחלקת הנופלים של צה''ל, אני לא יכולתי לסבול את זה, מכל הסיפורים עליו היה לי קשה מידי, שלפתע הקאתי בשירותים קרובים ליד בית הקברות (ולמזלי לא עשיתי הספד, כי באזכרה לא עושים).
וכשלי ולבת דודה שלי היה קשה מידי, היינו הולכות ויושבות על ספסל שצמוד לקבר של סבא שלי. או שהיינו שותקות או שהיינו מדברות איתו. ותמיד כשהתכוונו לחזור אחד מהחיילים נתקע במבטנו ואמר לנו שקוראים לנו לבוא.
אני רק רוצה להדגיש שהסיפור הזה מבטא המון רגשות שלי, וסיפורים שלקחתי מחיי. למזלי אף אח שלי לא נחטף והוריי לא השתתפו בתאונה (חס וחלילה טפו טפו טפו) אבל אני כן לוקחת סיפורים מהחיים של אנשים שאני מכירה♥️
הסיפור מלא רגשות אמיתײם ואני מקווה שאתם מרגישים את זה.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
אחי הגדול
Aksiyon**גמור** ישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת הבית שלי. כשפתחתי הוא עמד מולי ולחש באוזני- "חזרתי קטנה" בזמן שהדמעות הציפו את עיניי וזרמו כמו ברז שלא נסגר לעולם. "אתה פה לתמיד או שזה סתם חלום?" שאלתי בקול רועד ושבור ומה שהוא עשה היה ל...
