אחי הגדול

הנשיקה -פרק 9-

נ.מ יולי-
עבר 7 חודשים מאז מה שקרה ביני לבין עומר, כשהוא בא לאוהד הוא מתעלם ממני לגמרי למרות שאני מנסה לדבר איתו על זה. יש בינינו מבטים מובכים ולאוהד אין מושג מה קרה אבל הוא מתחיל לחשוד, כשהוא מנסה לשאול אותי על זה אני מסמיקה ומתחמקת מהשאלות שלו ואני דיי בטוחה שאוהד מתחיל להתעצבן מזה.

נ.מ עומר-
אני לא מאמין שכמעט עשיתי את זה, אפילו אחרי 7 חודשים אני לא מסוגל להסתכל ליולי בעיניים, וזה בכלל ילדה שהיא אחות של החבר הכי טוב שלי, לא דיברנו שיחה אמיתית אפילו לא פעם אחת וכבר היא משפיעה עליי, למה זה ככה? אני ואוהד רבים המון בזמן האחרון בגלל יולי והוא חושב שיש משהו בינינו, אבל הוא צריך להבין שלא.
וגם לא יהיה.

נ.מ אוהד-
"אני יודע שמשהו קורה בינך לבין יולי אחותי, נמאס לי מהשקרים שלכם תגיד לי את האמת פעם אחת!" צעקתי על עומר והוא רק הרכין ראש. "אין בינינו כלום אתה אמור לדעת את זה, אני בכלל לא מכיר אותה" הוא לחש והסמיק, כוסאעמק אני יודע שיש משהו ביניהם.
אחרי חמש דקות של שקט תפסתי לו את הצוואר והצמדתי אותו לקיר, איימתי עליו שיגיד לי מיד מה קורה כי יולי בדיכאון והוא התחיל להתחמם וצעק "אין.בינינו.כלום!" אמר ודחף אותי, מהר מאוד התחילו בינינו מכות ונמשכו במשך לפחות רבע שעה.
שמעתי את הדלת של החדר שלנו נפתחת אז נתתי לעומר אגרוף מהיר וחזק והוא איבד הכרה, שוב נתתי לעצבים שלי להשתלט עליי, סעמק.
פתחתי את הדלת ויולי עמדה בכניסה.

נ.מ יולי-
"יולי מה את עושה פ..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט וקטעתי אותו באמצע - "מה אתה עושה?! מה אתם עושים?! למה כל הפנים שלך אדומות ויש לך חתכים ולמה עומר שוכב מעולף מפוצץ במכות על הרצפה?!". "דבר ראשון תגידי לי מה את עושה פה!" הוא צעק. "דבר שני תגידי לי את האמת, יש משהו בינך לבין עומר?!" שתקתי עם פנים כועסות ומיד דחפתי אותו ורצתי לעומר, ישבתי על הרצפה ושמתי לב שהוא לא מגיב, בדקתי דופק ונשימה ולמזלי היה לו, הבאתי לו מים מהבקבוק שהיה על השולחן ושפכתי לו על הפנים בתקווה שזה יעיר אותו טיפה, שמתי לב שאוהד מסתכל עליי לא זז ועם מבט כועס אז התחלתי לדבר. "אני פה כי שכחת את המטען שלך בבית, והייתי בדרך לקניון עם חברה והוא באיזור אז עצרתי בדרך להביא לך אותו, ולא, אין ביני לבין עומר כלום." אמרתי בקול מאוכזב ואוהד שתק וישב על המיטה שלו, הסתובבתי אליו והבראתי את הערכת עזרה ראשונה שיש לכל חדר בטירונות פה.
התחלתי לחטא לו את הפצעים והחתכים ושמתי לב שזה שורף לו אבל הוא ניסה להישאר אדיש, ככה העברנו שתיקה מביכה למשך 2 דקות שהרגישו כמו נצח.
אחרי כמה דקות של שקט שמעתי את עומר מתחיל לזוז, התקרבתי אליו ועברתי לו להתיישב, הסתכלתי בעיניי אוקיינוס המהממות שלו והוא הסתכל בשלי, טיפה מבולבל מהסיטואציה.
ניקיתי לו את הפצעים והחתכים כמו שעשיתי לאוהד וגם הוא ניסה לצאת "גבר" ולהישאר אדיש לכאב אבל פחות הצליח. אחרי שסיימתי שמתי לב שאוהד כבר לא שם וראיתי אותו מדבר עם המפקד שלו בחוץ על משהו חשוב,לפחות ככה זה נראה. אחרי דקה של התבוננות אוהד החזיר לי מבט קשוח והלך ביחד עם המפקד שלו.
נשארתי לבד עם עומר בחדר, הסתובבתי אליו ושמתי לב שהמבטים שלנו במרחק נשימה אחד מהשנייה ונרתעתי טיפה.
"אממ טוב נראה לי עדיף שאני אזוז..." אמרתי בהיסוס קטן וכשבאתי לעמוד הוא משך אותי בחזרה למטה, נפלתי על הרגליים שלו והאפים שלנו נגעו זה בזו, וברגע אחד הוא נישק אותי.
הוא נישק אותי כל כך חזק שהרגשתי בעננים ושכחתי לרגע מכל מה שקרה בינינו בזמן שעומר היה שיכור מת.
התנשקנו במשך כל כך הרבה זמן ששכחתי לגמרי מהחברה שלי שבאתי איתה, עצרתי במהירות ובאכזבה את הנשיקה, הייתי צריכה להשתמש בכוח נפשי כדי לעשות את זה, הוא כל כך טוב.
פתחתי את הטלפון וראיתי 56 שיחות שלא נענו מאותה חברה שבאתי איתה, והודעה אחת- "טוב סיס באמת שאני לא יודעת איפה את, אבל עבר שעה וחצי ולא חזרת ואת לא עונה לי אז אני חוזרת באוטובוס הביתה, סורי" היא רשמה ולי לא היה אכפת כרגע, כל מה שהיה אכפת לי ממנו באותו רגע הוא עומר.
הוא הסתכל עליי טיפה מבולבל וחולמני אבל אוי כמה שהוא מושלם כשהוא ככה עם מבט תמים. הסתערתי עליו בנשיקה ארוכה ולחשתי לו באוזן "אני צריכה ללכת, אתה תבוא בסופ''ש הזה?" שאלתי, והוא הניד בראשו. "אני הרגע רבתי מכות עם אח שלך, את באמת חושבת שאני עומד לבוא אליכם בקרוב?" אמר וגיחכתי טיפה.
כשבאתי לצאת מהחדר העברתי מבט חטוף אחרון בעומר ויצאתי סמוקה מהחדר.

נו... אז מנחשים למה המפקד לקח את אוהד איתו לשיחה? זה קשה, תנסו לנחש ותסתכלו על התאריך של הגיוס של עומר, עבר 7 חודשים של טירונות אז התאריך הוא ה8.7.14, תנחשו😉
החלטתי לעשות את הפרקים טיפה יותר ארוכים ולהוסיף יותר פרטים, אהבתם?