אחי הגדול

השתלטות -פרק 30 ואחרון-

נ.מ אוהד-
'יום שני
ה12.5.2020
השעה היא שעת בוקר, או יותר נכון לפנות בוקר.
04:50 בבוקר.
השכמה.
יום ההשתלטות'
צעקתי על כל החברי כנופייה לקום, היום הוא יום ההשתלטות וכמה שיותר מוקדם לצאת, יותר טוב.
תוך פחות מחמש דקות כולם היו מסודרים בשורה, כמובן. לא רוצים להתעסק עם הבוס הרוצח שלהם.
אני ודורון הסברנו בפרטי פרטים את התכנית להשתלטות המדינה, ניטרול צה''ל ורציחת ראש הממשלה ונשיא המדינה.
בזמן שדורון הסביר ואני עמדתי ליד הלוח של הרשימות, בטני התהפכה.
מה אם התכנית שלי לא תעבוד? הם ירצחו אותי, ואותה.
ראיתי את הסדרה 'בית הנייר' לפחות ארבע פעמים, את כולה, והחלטתי לקחת השראה ממנה, רק במובן אחר.
פעם, כשאני ויולי היינו קטנים, אמא שלנו הייתה תופרת בגדים כי היא חשבה שזה יפה.
פורים אחד היא החליטה לתפור אלפי תחפושות שנוכל לחלק לילדים עניים שהגיעו לאיזור שאנחנו גרים בו.
התחפושות היו מעין אנשים 'חשובים', חליפה, שרשרת זהב, עגילי זהב מזויפים ושעונים.
אמא שלי תפרה את התחפושות במשך חצי שנה, היא הייתה כל כך גאה שהיא הצליחה לשמח ילדים, אבל היא הכינה לפחות 500 תחפושות והיה שם 30 ילדים, אז נשאר המון תחפושות.
חילקתי את התחפושות לכל הקבוצה, ואז הבאתי את הג'ל לשיער האהוב על אבא שלי וסידרנו להם את השיער, שיראה אמיתי.
אחרי כל ההתארגנויות, כולם החלו לקחת נשקים, תחמושות ודברים למשאיות גלידה, שהצעתי להביא אותם, כמו שצה''ל הביאו אותי לעזה.
מה עם בני הערובה אתם שואלים?
ארבעת החיילים מתוך ששת החיילים שהיו איתי, באו איתנו. השניים האחרים נרצחו, בידיי.
היה שם סך הכל 15 בני ערובה, כולל החיילים ורוי.
לאחת מהן קראו נאיה, היא בת 22 והוריה נרצחו בידי דורון. התחברתי אליה מאוד, דיברנו המון כשדורון לא היה באיזור.
כולם הלכו למשאיות ובני הערובה הלכו לכלובים שבתוך חלק מהמשאיות.
תפסתי את רוי שנייה לפני שעלה למשאית, לקחתי אותו הצידה וחיבקתי אותו חזק.
אני ורוי נורא התחברנו בשלושה חודשים האלה מאז שפגשתי אותו.
הוא מלמל כמה דברים שלא הבנתי, אבל אחד מהם היה 'בהצלחה', אני עדיין לא מבין איך ילד בן חמש וחצי יכול להבין כל כך הרבה דברים.
דורון צעק לכולם להיכנס לתוך המשאיות, אני ודורון נהגנו בשתי משאיות נפרדות ועוד חמישה משאיות היו מאחורינו, סך הכל היה לנו שבעה משאיות גלידה ל120 מחבלים המצטופפים ביחד.
הנסיעה ארכה כל כך הרבה זמן, אז היה לי זמן לחשוב מעט.
על ההשתלטות.

הגענו לאיזור המרכז-דרום, איזור ירושלים.
החלטנו שבתור התחלה צריך לכבוש את עיר הבירה, אבל לא לפני שאני טמנתי בכל איזור הממשלה והכנסת חומרי נפץ המופעלים בשלט שרק לי יש אותו.
שמנו על עצמנו ברדסים ונסענו לכיוון הכותל המערבי, עדיין עם נשקים.
התחלנו להתקרב ואני נשמתי עמוק.
זה אני, נגד המדינה.
נגדם.
הדבר היחידי שחשבתי עליו הוא יולי, מה היא תגיד אחרי מה שעשיתי?
יצאנו מהרכבים עם הנשקים, הכרחנו את כל מי שהיה שם להיכנס לביתנים באיומי אקדח, מנשים בהיריון וילדים עד גברים.
ראש הממשלה, הרמטכ''ל והנשיא היו באותו רגע בכותל, אז דורון לקח את שלושתם ועלה על במה שקרובה לכותל והתחיל לדבר.
"אנחנו כאן, הכנופייה של אירמג'אהד, לוקחים את פלסטינה אלינו, מדינת הערבים והאיסלאם!
כל עזה, כל לבנון וכל ירדן לצידנו, אז אם תחשבו אפילו להתנגד לנו, אתם תמותו!"
זה היה שקר.
"שואת ישראל הגיעה!" סיים את דבריו.
עליתי לבמה, הורדתי את הברדס.
הסתכלתי על רוי, שעמד דום ופניו היו מזועזעות.
הסתכלתי על החיילים, הם היו מאוכזבים.
הנשים בכו, הגברים התאכזבו.
הם לא.
הם הולכים להיות גאים.
ההשתלטות מתחילה.