אחי הגדול

בחילות -פרק 21-

נ.מ יולי-
עברו שבועיים מאז ההלוויה, ואם לומר את האמת, אבן נפלה מליבי. אני מרגישה יותר משוחררת, יותר אכפתית, יותר עצמי.
אמא של עומר ידעה מהרגע הראשון למה עומר נשאר לישון אצלי, וכל יומיים היא מגיעה אלינו עם אוכל חם ובגלל אי המצב רוח שלי היא מכריחה אותי לאכול, ואני צוחקת מזה כל פעם מחדש כי היא דואגת לי.. כמו.. אמא.

"היי אמא" עומר אמר לחנה, אמו, תוך כדי שהוא מחבק אותה חיבוק חם ואוהב. ומיד רצתי אליה וקפצתי עליה בחיבוק, המון זמן שלא הרגשתי חום אימהי כזה.
"יולי! מה קורה?!" היא התלהבה ומיד החזירה לי חיבוק. עומר הוציא את המאכלים הטעימים מהאוטו והתיישבנו כולנו לאכול. בימים האחרונים התיאבון שלי בשמיים וכולם משו לב לזה.
"יולי איזה תיאבון! אני מאוד שמחה שאת נהנית מהאוכל שלי, אני אכין לך כל מה שאת רוצה רק תבקשי יפה שלי" היא אמרה. "עומר הזה אף פעם לא אוכל את מה שאני מכינה לו הוא תמיד מזמין פיצה" הוסיפה ועומר הזעיף פנים ואני והיא צחקנו.
-"אני מאוד נהנית מהאוכל שלך, את מבשלת מעולה"
-"אני שמחה מאוד יולי, מה חדש אצלך? איך הלימודים? הבגרויות קשות?"
-"אממ כן קצת, אבל בגלל כל מה שקרה לאחרונה, הבית ספר התחשב בי מאוד והעביר לי את רוב הבגרויות לחופש" אמרתי והיא נאנחה. "את יודעת שאני תמיד פה כדי לעזור לך, נכון?"  "כן אני יודעת, תודה" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק חזק. סבתא וסבא שלי משני הצדדים גרים באילת, במרחק 7 שעות נסיעה מפה, ואמא שלי איננה, אז חנה היא הדבר הכי קרוב לחום אימהי שיש לי.
המשכנו לאכול כשלפתע בחילה נוראית התעוררה בי, בחילה שלא הצלחתי להשתלט עליה, שוב.
רצתי במהירות לשירותים הקרובים והקאתי את הנשמה. עומר במהירות הגיע והתחיל להחזיק לי את השיער ולטפוח לי על הגב בעדינות כזאת שאומרת 'הכל יהיה בסדר'. התביישתי כל כך, זאת הפעם האלף שעומר עושה את זה, והשארתי את חנה לבד, היא בטח לא מבינה מה קרה.
כשסיימתי עומר הרים אותי, שם אותי על השיש של הכיור ונעמד בין רגליי, הזיז את שיערי אל מאחורי אוזני ושטף את פניי בעדינות עם ידו הגדולה.
"את חייבת ללכת לרופא, מאז ההלוויה את לא מפסיקה להקיא, אני דואג לך" לחש לי בעודו תוחב עוד חתיכת שיער למאחורי אוזני.
"אני אלך.. מבטיחה.." אמרתי וירדתי מהשיש להביא לי טישיו לקנח את האף.
כשפתחתי את ארון המקלחת, ראיתי בזווית עיני את חבילת הטמפונים שלי ועיני חשכו.
"אני מאחרת..." מלמלתי
"מה? לאן את מאחרת? יולי את בסדר?" עומר הוסיף והתחלתי להשתגע פשוט.
"לא אני מאחרת, המחזור שלי הוא זה שמאחר!"
"נו ו..." עומר שואל נראה דיי מבולבל.
"ו.. עומר, זה סימן רע, אני סובלת מבחילות, הקאות, תיאבון מוגבר ומחזור מאחר, אנחנו לא עשינו את זה, נכון?" שאלתי והוא הניד בראשו לאט כשלילה.
יצאתי מהשירותים והודתי לאמא של עומר על האוכל, נישקתי את לחיה, לקחתי את מפתחות האוטו ויצאתי מהר מהבית.
הנסיעה לבית מרקחת הייתה מלאת מחשבות, מה קורה? אני בתולה בכלל, זה לא הגיוני, אני מקווה שזה סתם מקריות מההלם.

"אממ סליחה, ילדה? את בסדר?" המוכרת שאלה אותי, נראית טיפה לחוצה ומבולבלת. כנראה ששקעתי מידי שמחשבות שלי.
"זה יעלה 32 שקל" אמרה כשהושיטה לי שקית של בית המרקחת. הנהנתי, הבאתי לה את הכסף ומיהרתי ללכת לאוטו שלי.
השקית הונחה לידי, ליד המושב של הנהג. כל הנסיעה, שזה כולה חמש דקות, הייתי לחוצה. ידיי היו חזקות על ההגה שהכגשתי שמהלחת אני אשבור אותו עוד רגע, אבל למזלי הגעתי הביתה בריאה ושלמה.
כשנכנסתח ראיתי את עומר יושב בסלון לבד, מזפזפ בין הערוצים, אז ניחשתי שאמא שלו כבר הלכה. רצתי מהר לשירותים כדי שלא ישים לב אליי, לא רציתי דרמות.
עשיתי את זה מהר, הסתכלתי על בדיקת ההיריון, ובלי לחשוב פעמיים התחלתי לבדוק.
נגעלתי מהמצב שהייתי בו, הייתי צריכה להשתין על מקל. כן כן. כשסיימתי והבנתי מה עשיתי התחלתי להקיא, שוב. ושוב. ושוב.
בשלב מסוים עומר שמע אותי ונכנס בסערה פנימה ועזר לי, כמו תמיד.
הוא שם לב לבדיקת ההיריון שהונחה על הרצפה והרים אותה, מבטו היה קפוא.
כשהסתכלתי גם כן, הבנתי מה קורה פה.
אני בהיריון.
באותו הרגע שעיכלתי את זה, פלאשבקים מהאונס הציפו אותי, דברים שלא זכרתי עד אותו הרגע, שראיתי את 2 הקווים הברורים האלה.
זכרתי את הדברים הנוראיים שהוא עשה לי, את הסט הורוד הילדותי שהלביש אותי איתו, את הכאבים הנוראיים שהעביר אותי, ואת.. אוהד.
הוא ראה הכל.
הוא צרח.
הוא רצה שיפסיקו לי את הכאב.
הוא חי.
אז זה לא הייתה סתם הרגשה שהוא חי.
הוא חי, אוהד שלי חי.
התחלתי לפרוץ בבכי מריר, מעורר רחמים.
נשענתי על הקיר הקרוב ולאט לאט ירדתי לרצפה עד למצב של ישיבה. עומר, שכבר ידע מהכל, כי כשחשבתי על כל הדברים שהם עשו לי, מלמלתי אותם בקול מבלי לשים לב אפילו, התיישב לצידי והושיב אותי על רגליו והצמיד את ראשי לחזהו, נתן לדמעותיי להרטיב את חולצתו הלבנה.
חשבתי על מה אני אעשה, ומה לא אעשה. מה שאני יודעת הוא שאני לא אעשה הפלה.
אני אדם שנוגד הפלות, אך אם ישנו אונס מסוים, או סכנה מסוימת לגוף האישה, אני בעד, לא בעד סתם ככה עם יש זוג שמזדיין ולא נזהר זה בעיה שלו.
המקרה שלי זה אונס, ובכל זאת אני רוצה להשאיר אותו אצלי, אני לא יודעת למה, אבל זה מה שמרגיש לי נכון.
הרגשתי את עצמי אט אט נופלת לשינה עמוקה, בזרועותיו של עומר.

שאלה קטנה, האם נצליח להגיע ל10 דירוגים ו5 תגובות בפרק אחד?
זה יהיה שיא, כל דירוג וכל תגובה מחממת את הלב שלי⁦♥️⁩