סצנה 1
[החדר של הארי, מלון וולט דיסני, 8:13, וואה, תרגע טייגר]
הארי: (במיטה, על הבטן, ראש בתוך הכרית, עין אחת פתוחה, ממלמל) מה אתה עושה?
לואי: (על הברכיים שלו לידו, ער לגמרי, מלטף את הראש של הארי) אני מלטף אותך.
הארי: מה?
לואי: (דוחף את התלתלים שלו כנגד הראש שלו במביכות) חשבתי שאתה אוהב שמלטפים אותך. (דוחף חזק יותר כשהארי מתכווץ) ליטוף, ליטוף. (בטעות מכניס להארי אצבע לעין)
הארי: (בכי שקט) אאוץ׳...
לואי: אתה לא אוהב? (מנסה להתקרב, לוחץ את כל המשקל שלו כנגד הפרצוף של הארי כשהוא זז)
הארי: (שקט) אאוץ׳...
לואי: שש... (מלטף אותו חזק יותר) תהנה, חתלתול.
הארי: (משועשע, בין בכי לצחוקק) כואב. (לואי בטעות מושך קצוות שיער, הארי נחנק) כל כך...
לואי: (כועס בכאילו, צווחני) למה אתה לא אוהב את זה?
הארי: (מנסה להזיז את ראשו) אתה הורג אותי...
לואי: (תופס בפניו עם שתי ידיו, מקרב אותו, מלטף אותו שוב) לא, לא.
הארי: (כאוב אבל מחייך) כן. בבקשה, תפסיק...
לואי: (מלטף אותו כמו שמלטפים חתול, מהראש לגב שלו) שש... ליטוף נחמד לחתלתול נחמד.
הארי: (מתגלגל על הגב שלו, צוחק בעודו תופס בידו של לואי ומזיז אותה) לא ככה מלטפים מישהו בנחמדות. אתה אמור להיות עדין. (מדריך את ידו של לואי למצח שלו, מעיף את הפוני שלו אחורה) ככה.
לואי: (נודף, מושך את ידו אחורה ואז מדגדג את הבטן של הארי, הארי מתכווץ ומצייץ) אני אלטף את הבטן שלך עכשיו.
הארי: לא! לא... חכה, לו! (חסר נשימה) אתה בטח לא ממש טוב עם...
לואי: הידיים שלי? הו, סטיילס, אתה תהיה מופתע.
הארי: (מסמיק) חיות! התכוונתי להגיד חיות! (מובך) תפסיק לדגדג אותי.
לואי: (ממשיך) לא עד שהחתלתול יגרגר.
הארי: (צוחק ממש חזק, בקושי יוצא קול, כאוב) חתלתולי מגרגר כשהוא אוהב משהו. אני לא אוהב את זה.
לואי: תאהב את זה!
הארי: תפסיק! (מתנשף) אני לא יכול לנשום- (צוחק עוד יותר) לואי!
לואי: (מחייך, מתרחק) בוקר טוב!
הארי: (עדיין נושם בכבדות, מזיע, סמוק) זאת... דרך אחת להתחיל את היום. לא הדרך הכי טובה אבל...
לואי: (משלב ידיים, מגחך) חשבתי שתרצה להכין לי תה! (קופץ מהמיטה והולך לכיוון המטבח) דיסני מחכה לנו!
הארי: (נאנח) איך אתה ככה? ישנו ארבע שעות.
לואי: (רץ בחזרה עם כל קופסאות התה בידיו, זורק אותן על המיטה) הבאתי לך את התה!
הארי: (מכוסה בקופסאות תה, בכייני) למה אתה עושה את זה?
לואי: השאלה האמיתית היא למה יש לך את כל התה הזה אם אתה לא אוהב תה? (תופס חלק מהן וזורק על הפנים של הארי) אני מריח שקרן.
הארי: (מתחת לערימת התה, ממלמל) תזכורת לעצמי, לעולם לא לקחת מולי שוב.
לואי: (מחייך חיוך רחב יותר) מה זה היה? עוד ליטופים? (קול גבוהה, מוגזם) ובכן הארי, חשבתי שלעולם לא תבקש!
הארי: (קם, תה עף לכל מקום, ידיים מושטות קדימה) לא! לא. לא עוד ליטופים. לא. אני ער.
לואי: (מחמיץ פנים, מקניט) זה כמעט כאילו אתה לא אוהב שאני נוגע בך.
הארי: (מנענע בראשו בפחד) בבקשה, בלי עוד ליטופים. אני לא חושב שזה התזמון הנכון לזה.
סצנה 2
[מקדונלדס, וולט דיסני וורלד בפלורידה, 12:15, ארוחת צהריים]
אלינור: איך אתה?
לואי: (משחק עם הקש שלו) בסדר. אני מתחיל לשים לב שאני אוכל במקדונלדס הרבה. מה זה אומר לך בנוגע למצב הנפשי של בן אדם?
אלינור: שהוא עצלן מידי מכדי ללכת לכפר... או חסר חברים.
לואי: (ציני) ואוו, את קוראת מחשבות או משהו? כי זה היה תיאור מדוייק של החיים שלי. עצלן וחסר חברים.
אלינור: מה איתך ועם הבנים?
לואי: בסדר.
אלינור: אתה מדבר איתם? עבר קצת זמן.
לואי: כן...
אלינור: כן, עבר זמן, או כן, דיברת איתם?
לואי: כן, דיברנו. סוג של. אני לא יודע. נייל בא אליי לפני כמה ימים. דיברנו. התאבקנו קצת על השטיח. יש מצב שעשיתי לו קרע בשפה. (נושף לתוך המילקשייק שלו) כצפוי...
אלינור: זה למה היו לו חבורות על הידיים? הוא אמר לנו שהוא הלך לחדר כושר.
לואי: אני החדר כושר של נייל. אילולא אני, הוא היה שמן מכל מה שהוא אוכל.
אלינור: אז רבתם מכות?
לואי: לא רבנו, לא ריב ריב. רק התווכחנו. זה מה שגברים עושים, אלינור. הטסטוסטרון חייב להשתחרר איכשהו. אנחנו לא מקבלים מחזור.
אלינור: קודם כל, לא ככה עובד מחזור. שנית, אתה מתכוון לגברים או ברברים?
לואי: גברים הם ברבריים. ככה זה עובד. נשים הן מתבכיינות, גברים מתאגרפים.
אלינור: אבל אתה מתבכיין, אז אתה היוצא מן הכלל.
לואי: (יבש) קאמבק חכם. (מגלגל עיינים) הגשתי לך את זה על מגש כסף.
אלינור: האמת שכן. (מחייכת) אבל דיברתם? למה לקח כל כך הרבה זמן?
לואי: הייתי פגוע. באמת חשבתי שאני לא ארצה לראות אותו יותר בחיים.
אלינור: אבל?
לואי: (רוטן) אבל התגעגעתי ללבלות איתו. התגעגעתי לדבר איתו בפלאפון. היו זמנים שלא הצלחתי לישון וחשבתי, אולי כדאי שאתקשר לנייל, ואז נזכרתי, הוא הבעיה... כאילו. (נוחר) אחת מהן. אני גבר מלא בעיות. תשעים ותשע מהן ליתר דיוק.
אלינור: ידעתי שתהיה הגיוני בנוגע לזה.
לואי: (נושף) אם ככה את רוצה לקרוא לזה.
אלינור: לנייל הייתה כוונה טובה. הוא לא היה צריך לספר, אבל הוא לא רצה לפגוע בך. אכפת לו ממך.
לואי: הייתי נמושה אז סלחתי לו בקלות כי אני שונא, שונא, שונא להיות לבד. הייתי אומלל. לא יכולתי לסבול את זה יותר. איבדתי אותו. איבדתי את ליאם. איבדתי את הארי. הייתי בודד ואני מוכן לעשות הכל כדי להתחמק מזה, גם אם זה אומר שלום זמני עד שהוא יפגע בי שוב.
אלינור: (מחזיקה בידו) סלחת לו כי ידעת שהוא באמת מצטער, לואי. זה לא הופך אותך לנמושה. זה הופך אותך לבחור טוב. (לואי מהנהן, מסתכל על הרצפה) מה עם הארי? מדבר איתו כבר?
לואי: יאפ.
אלינור: התנצלת?
לואי: (פותח את פיו, עושה רעש מבולבל) משהו כזה. זה היה לילה מאוד מבלבל.
אלינור: (מרימה גבות) לילה?
לואי: (ציני) כן, אלינור, התגנבתי לחדר שלו וקפצתי עליו. שיחקנו משחק תפקידים של עקרת בית ופורץ.
אלינור: (מושכת בכתפיה) הייתי מאמינה לזה.
לואי: (מגלגל את עיניו בדרמטיות) אני מניח שאני אמור להתנצל, נכון? כאילו שוב, כדי לסגור את העניין. להפוך את זה לרשמי וזה?
אלינור: אתה יכול אם אתה עדיין לא יודע אם אתם בסדר.
לואי: אנחנו כן... (עוצר) אני חושב. אני כן. והוא נראה בסדר, אבל מצד שני, הוא לא היה ממש עצמו. ידעת שהוא יוצא למועדונים? (אלינור מהנהנת) עם שוגר דאדיז!
אלינור: הייתי מאמינה לזה.
לואי: יש משהו שלא היית מאמינה לו בשלב הזה?
אלינור: כשזה מגיע להארי... (מעמידה פני חושבת) לא. הייתי מאמינה להכל. חוץ מזה הוא אמר לי לא מזמן שהוא יוצא ל... (מרכאות באוויר) לבדוק את האפשרויות שלו.
לואי: (מתפרץ) למה הוא לא יוצא איתך? את תהיי מושלמת בשבילו. שמחה ואופטימית. (דרמטי) קרן שמש.
אלינור: (מגלגלת עיינים) אפשרויות אמיתיות, לואי. הייתי יוצאת איתו בשמחה אבל הוא רוצה בחור בחיו. הוא הומו, זוכר? אתה צריך כמה דקות להבין את זה? לעכל את זה? להכיל את זה? זה ידרוש התמוטטות נפשית? אם כן אני הולכת להזמין עוד צ'יפס.
לואי: הוא יכול להיות הומו כמה שהוא רוצה. הוא יכול להיות הומו וגאה ולרכב ערום על חדי קרן בצבע קשת בענן וללקק קרמל מלוח מהקוביות של אלוהים ולעשות כל מה שהוא רוצה עם ההומואיות שלו.
אלינור: (משועשעת) כן, אני בטוחה שזה מה שכל ההומואים עושים על בסיס יום יומי, מה שמביא אותי ל... (נאנחת במלודרמטיות) למה כל הטובים הומואים?
לואי: תזהרי, יש קצת ריר על הסנטר שלך... (מתקרב) תני לי לנקות לך.
אלינור: (מעיפה את ידו) זבל.
לואי: (נוחר) לא אשמתי שהלסת שלך נגעה בשולחן.
אלינור: אומר הבחור שנמס לשלולית של חרדה כל פעם שהארי מסתכל עליו.
לואי: אני לא יודע מי זה הבחור הזה אבל זה לא אני כי אני לא עושה את זה.
אלינור: (מחייכת) שלולית של חרדה, חוצפה וכעס אם הוא לא צוחק מהבדיחות שלך.
לואי: עוד הוכחה שזה לא אני. כולם צוחקים מהבדיחות שלי. אני מאוד מצחיק. (אלינור צוחקת) רואה?
סצנה 3
[מחוץ לבארנסטורמר, וולט דיסני וורלד פלורידה, 13:04, הסיפור על הבאדאסס]
לואי: היי.
הארי: (מחייך חיוך ענק) היי!
לואי: (משתעל) ״תראה, אני הולך להגיד את זה באמצע הפארק, באור יום, פיקח לחלוטין, כדי שתדע שזו האמת.״
הארי: (חושד) אתה מפוטר שוב?
לואי: מה? לא. עדיין לא.
הארי: אז מה?
לואי: (לוקח נשימה עמוקה) אני כל כך מצטער על כל מה שאמרתי ביום ההוא. זה היה דוחה מצידי. לא התכוונתי לפגוע בך. אני רוצה לתקן את זה כי אני חושב שאנחנו חברים טובים אז הייתי רוצה שנישאר כאלה. אתה טוב לי- (מקלל קלות) שיט, התחלתי כל כך טוב ואיבדתי את זה לקראת הסוף. אוף! הפואנטה היא, סליחה שגרמתי לך להרגיש רע, זה היה מחורבן מצידי לעשות את זה לחבר הכי טוב שלי-התכוונתי לזה אתמול-לא הייתי שיכור. אני כבר לא משתכר... כל כך. בגללך. אז אתה צריך להרגיש אשם על כך שלקחת את ההנאה הזו ממני. ואני די בטוח שהייתה לזה פואנטה אבל... (מחווה עם ידיו) הנה זה. (מחייך) סוף ציטוט, ויליאם שייקספיר.
הארי: (מצחקק) הייתי נותן לזה משהו כמו שש מתוך עשר.
לואי: (מרים גבה, משועשע) בוא נראה אותך מצליח יותר.
הארי: (משתעל בדרמטיות) סליחה שהייתי בן זונה.
לואי: (מסמן לו בידו להמשיך, אחרי כמה שניות) זהו?
הארי: (מתרגש כמו ילד) זה קצר ולעניין. חשבתי על זה כל היום. חשבתי, מה אוכל להגיד בלי לגמגם ושישמע נחמד ומגניב-מכיוון שאתה יודע, אתה כזה אבל אני לא ממש-אני יודע, בטח מבלבל מכיוון שההתנצלות הייתה כל כך מגניבה. חכה-ניסיתי להסביר לך את זה. (עוצר, נושף) זה קצר אבל כנה ולא מלמלתי אבל כאילו, הוספתי את המילה ׳בן זונה׳ כדי להפוך את זה לאישי מכיוון שאתה אוהב שאני מקלל אבל אני לא אוהב לקלל אז זו כאילו הקרבה כדי להראות לך שאני מתכוון לזה. (מהנהן בראשו בגאווה) שמונה מתוך עשר, אני חושב.
לואי: (בקושי מצליח לא לצחוק) אדיוט.
הארי: טוב, אז אני לוקח את זה חזרה. סליחה על זה שאתה חתיכת בן זונה.
לואי: (מתפרץ בצחוק) טוב יותר.
הארי: (בבירור פחד מהתגובה, מוקל כשהוא רואה את לואי מחייך) סליחה ששנינו בני זונות?
לואי: מושלם.
סצנה 4
[מרכז המשחקים טומורולנד, וולט דיסני וורלד פלורידה, 16:24, תחת, תחת, תחת]
ג׳ק: (צורח, רץ לכיוון לואי) האדס חזר! אה! האדס לא נרקב בנהר הרוחות! האדס בלתי מנוצח.
לואי: (מצחקק, מרים את ג׳ק, מושיב אותו על מותנו) זה נכון, חבר. האדס כיסח את התחת של הרוחות האלו.
הארי: (חיוך נופל) לואי.
ג׳ק: (חיוך גדול יותר) תחת, כן.
לואי: (קורץ לג׳ק) תגיד שלהאדס יש תחת גדול.
הארי: לו-!
ג׳ק: (צורח באושר) להאדס יש תחת גדול.
לואי: (מסתובב להארי, מחייך) מה, אין לי?
הארי: (מופתע, מסמיק) לא יכול להגיד שפספסתי אותו...
ג׳ק: שתוק ת׳תחת שלך.
הארי: ג׳ק!
לואי: (משועשע) זה לא ממש עובד ככה אבל אהבתי את היצירתיות. (מרים את ידו כדי לתת לג׳ק כיף) 100 על המאמץ.
ג׳ק: (מצחקק) 100 על התחת.
לואי: (מתכווץ טיפה, מסתכל על הארי) תתקן את זה?
הארי: (מנענע בראשו, בשקט) טמבל. (מבין מה הוא אמר) לא-
ג׳ק: טמבל!
לואי: (צוחק בקול) טמבל.