פרק 15: לא נחוץ.

1.6K 188 78
                                    

[המשרד של סיימון, וולט דיסני וורלד פלורידה, 11:47, ביקורת חודשית]

סיימון: איזושהן בעיות עם המלון?

לואי: לא.

סיימון: אוכל?

לואי: לא.

סיימון: אתה מסתדר עם האחרים?

לואי: בהחלט.

סיימון: (מתופף עם העט שלו על השולחן) אתה... מרגיש בסדר?

לואי: מצויין.

סיימון: אתה בטוח?

לואי: סיימון-

סיימון: מר. קאוול.

לואי: (ממצמץ בשיעמום) סיימון... אתה חייב לשאול את זה כל חודש? כלום לא השתנה.

סיימון: כן, אני חייב. כדי לוודא שאתה עדיין איתנו... (מתופף עם העט כנגד הרקה שלו) כאן למעלה.

לואי: אפשר לוותר על הרשמיות? אני עושה את זה כבר יותר משלושים ושש פעמים. אני אודיע לך אם הפסטה תתיישן או אם אני אשבור את המיטה שלי במהלך זיון וכל שאר עובדות החיים המהממות האלו.

סיימון: (ציני) אני אחכה לכך.

לואי: סיימנו?

סיימון: עדיין לא.

לואי: מה? מה עוד? האוטובוסים בסדר וסופי השבוע בסדר. התחפושות עדיין מתאימות. ההורים לא התעצבנו יותר מידי. המוזיקה חוזרת על עצמה רק תשע פעמים ביום; הסף שלי זה עשר. מה פספסתי?

סיימון: משהו קרה?

לואי: לא משהו שצריך לדווח עליו.

סיימון: אתה מרגיש... גרוע יותר לאחרונה?

לואי: יותר גרוע מכמה שגרוע לעבוד פה? זה אפשרי בכלל?

סיימון: לואי, אני רציני.

לואי: אני תמיד רציני במשרד הזה, אדוני סיימון.

סיימון: (נאנח) אתה פשוט נראה יותר עצבני מהרגיל והאחרים התחילו לדאוג כבר.

וידויים של נסיך דיסני הומו // מתורגם לעבריתWhere stories live. Discover now