פרק 116: עוגן.

522 49 71
                                    

סאגה 7: החמור אוהב את הדרקון.

סצנה 1: חודש לאחר מכן, בסטודיו קעקועים של דן.

דן: עדיין בטוחים בנוגע לזה? דברו עכשיו או שלנצח תסבלו כמו זאין.

הארי: (מתכווץ) כן... אנחנו לא מדברים על זה עדיין.

דן: (מנענע בראשו, מלא רחמים) לא יאומן.

לואי: (יושב על הכיסא, עומדים לקעקע אותו, קופצני ומתרגש) לא יאומן כמה שזה מצחיק! (רואה את הפרצוף של הארי) עצוב, זאת אומרת, מצחיק-עצוב, מתוק-מר. לא-פשוט לא יאומן. ממש עצוב, כן.

דן: אני ליטרלי לא מאמין שזה קרה.

לואי: זה לא הכוונה של ״לא יאומן״?

הארי: לו...

לואי: זאת אומרת, בחייך, הם נפרדו, עבר כמעט חודש, אנחנו עדיין בוכים על זה.

הארי: אני בכיתי על אד יותר זמן והוא היה שם בשבילי. בכיתי עלייך-

לואי: אתה הולך לכעוס על זה? עכשיו? כשאנחנו חווים רגע מיוחד? כן, בוא נדבר על מערכת היחסים הכושלת של זאין בזמן שאני מקעקע אותך על העור שלי.

דן: אתה לא מקעקע אותו.

לואי: אותו דבר.

הארי: (מתנשף בכעס) אתה העלת את זה.

לואי: דן העלה. אני רק אמרתי שזה קצת מצחיק.

הארי: אבל זה לא.

דן: (מחט ביד אחת, היד של לואי בידו השנייה) חברים, אני לא ממש מרגיש בנוח לקעקע אתכם כשאתם מתווכחים.

לואי: (רגוע) תעשה את זה. (להארי) אני מצטער שאני לא מתאבל על מערכת היחסים המתה שלהם. זאין בסדר. הוא אשכרה שמח ואני שמח בשבילו אז אני לא הולך לזעוף כמו כולכם-בחרתי צד. (לדן) למה אתה עדיין לא עושה כלום?

הארי: זה אפילו עצוב יותר שהוא שמח אחרי ארבע שנים של זוגיות איתה, שהוא המשיך הלאה כל כך מהר. איך זה מצחיק?

וידויים של נסיך דיסני הומו // מתורגם לעבריתWhere stories live. Discover now