סצנה 1
[חדרי הלבשה, וולט דיסני וורלד פלורידה, 7:18, קפה, תה או דמעות?]
הארי: (נכנס, שם לב ללואי, מנסה לצאת בטבעיות אבל נתקע בדלת) אאוץ׳.
לואי: (עוצר את ההתהלכות שלו בחדר ומרים מבט) אתה בסדר?
הארי: (מסמיק, מצייץ) בסדר. בסדר. רק... בדקתי משהו... (הולך לכיוון הלוקר שלו בביישנות, עיינים על הרצפה) בוקר טוב.
לואי: בוקר טוב.
הארי: אה, יום טוב? זאת אומרת איך היום שלך הולך? (מנסה למהר ולפתוח את הלוקר שלו, טועה בקוד כל הזמן)
לואי: (בעדינות) היום רק התחיל.
הארי: (סוף סוף פותח אותו, מרגיש הקלה שהמכשול הזה מאחוריו) נכון.
לואי: (שתיקה ארוכה בזמן שהארי דוחף את עצמו לתוך התחפושת, לואי זז במקומו באי נוחות, פותח את פיו וסוגר אותו שלוש פעמים לפני שקול יוצא החוצה) איך היה היום שלך?
הארי: (מתנשף, מכריח צחקוק) גם שלי עדיין לא התחיל...
לואי: (נוחר, לא בנוח) נכון.
הארי: (עובד על השיער שלו, חסר נשימה מהמהירות שבה הוא זז) כן, טוב, אני אראה אותך מתישהו-ביום כלשהו... (דוחף הכל לתוך הלוקר, סוגר אותו בטריקה, רעש מחריד) לא... התכוונתי לעשות... רוח... החלון-
לואי: לא פתוח... (מחייך) אתה יכול להתעכב עוד כמה שניות ולסגור אותו בעדינות.
הארי: (מובך) סליחה. לא ציפיתי ל... (ראש למטה, ממהר לכיוון הדלת) שיהיה לך יום טוב.
לואי: (צופה בו עוזב, מלא חרטה, ממלמל) גם לך... (אחרי שתיקה) היי, אם אתה רוצה ארוחת ערב... (שתיקה) מתישהו... הערב... (נאנח, ציני) זה עבד טוב.
סצנה 2
[רחוב ראשי, וולט דיסני וורלד בפלורידה, 9:23, מעשה אבהי]
ג׳ק: (הולך ליד הארי, שלוקח אותו למעון היום, היפראקטיבי וקופצני) האדס חוזר היום?
הארי: (בעייפות) אני לא יודע...
ג׳ק: (עוקב אחריו, מתרגש) הוא עדיין בעולם שמתחת?
הארי: אני לא יודע, ג׳קי.
ג׳ק: למה אתה לא יורד לעולם שמתחת ומביא אותו?
הארי: כי העולם שמתחת רחוק ואני צריך להיות פה איתכם.
ג׳ק: הוא יחזור מחר?
הארי: אולי.
ג׳ק: מתי הוא יבוא אם לא מחר?
הארי: (מתוסכל, מחזיק את עצמו) אני באמת לא יודע. אני לא יודע כלום.
ג׳ק: למה אתה לא יודע?
הארי: (עצבני) כי אני לא, אוקיי?! (ג׳ק מחמיץ פנים, מטיל את ראשו הצידה) סליחה. זה היה רע מצידי, להרים את הקול שלי. הרקולס פשוט עייף כי הוא לא ישן מלא זמן...
ג׳ק: (ג'ק מהנהן, נשאר בשקט לשנייה לפני שהוא פולט שוב) האדס מת?
הארי: מה? לא.
ג׳ק: הוא בנהר הרוחות? כי אנשים מתים שם, אתה יודע?
הארי: אני יודע אבל הוא לא בנהר הרוחות.
ג׳ק: זרקת אותו לנהר הרוחות כמו בסרט?
הארי: לא... (חושב) כן.
ג׳ק: (המום, בקול גבוה) כן?! אבל למה? הוא היה נחמד עכשיו!
הארי: הוא נהיה רע שוב.
ג׳ק: (ידיים על פיו) הוא רימה אותך?
הארי: (מחייך בעצב) הוא רימה אותי.
ג׳ק: מתי האדס לא יהיה מת?
הארי: (צוחק, מושיט את ידו כדי שג׳ק יחזיק בה) מחר.
ג׳ק: מחר?
הארי: כן, מחר.
ג׳ק: (מחייך חיוך רחב) אוקיי. ואתה תהיה פה מחר? אתה והאדס תהיו ביחד?
הארי: (מקניט) אם אני לא אזרוק אותו לנהר הרוחות שוב.
סצנה 3
[מקדונלדס, וולט דיסני וורלד פלורידה, 14:15, לחיצות ולחוצים]
סנדי: (יושב, בלי אוכל מולו, ממלמל בהתרגשות) אני אומר לך הם יאהבו את זה-את הרעיון הזה, זהו זה, לואי. ג׳וש ואני נציג את זה כמו שצריך. אני חושב שיש לנו את זה, ואז טה-דה, אין יותר דיסני. רעיון אחד שלוקח הכל...
לואי: אם אתה אומר.
סנדי: מה, בלי תגובות ציניות על כמה שזה טיפשי?
לואי: (מושך בכתפיו בחולשה, אוכל צ'יפס) יכול לעבוד.
סנדי: אתה באמת חושב ככה או שאתה עצלן מידי כדי להגיד לי למה זה לא?
לואי: שניהם.
סנדי: (נוחר) מה קורה? אתה בדיכאון לאחרונה.
לואי: עייף. המשמרות מתארכות ככל שהקיץ מתקרב...
סנדי: הן נראות ארוכות יותר. השעות לא משתנות.
לואי: (מושך בכתפיו שוב) אז נראות ארוכות. נראות אין סופיות. (נאנח, זורק את הצ'יפס שהוא מחזיק) העבודה הזו אין סופית.
סנדי: כבד בלי אלכוהול. אתה בטח במחזור.
לואי: הלוואי. לפחות לזה יש סוף. בניגוד למשמרות ולחוזה הזה ולחוסר ההגיון שבא עם שניהם.
סנדי: מה שלום הארי?
לואי: מי יודע? (שקט ואז תוך כדי שהוא מסתכל על השולחן) למה להעלות את זה?
סנדי: בדיוק ראיתי אותו אז חשבתי-
לואי: (ראש עולה למעלה, מודאג) איפה?
סנדי: (מהנהן לעבר הדלפק איפה שהארי מזמין, לואי מחייך חיוך גדול לעברו של הארי) רוצה לקרוא לו? לא אכפת לי-
לואי: (מיד, מסתכל חזרה על סנדי) לא! (מבין כמה מידי זה היה) לא, זאת אומרת, הוא בטח עסוק.
סנדי: (מרים גבה) תמיד אפשר לשאול.
לואי: אל. הוא עסוק.
סנדי: טוב, אחי. אל תזרוק עליי אגרטל. (צוחק) לא ידעתי שכל כך רצית שזה יהיה דייט.
לואי: (שקט) אנחנו לא ממש מדברים.
סנדי: אתה וסטיילס?
לואי: כן.
סנדי: חשבתי שאתה לא מדבר עם נייל.
לואי: ונייל.
סנדי: אה.
לואי: (ממלמל) וזאין... ליאם... כל החבורה בעיקרון.
סנדי: יאיקס. מה גרם לך להיות מודח מהאי?
לואי: (צחקוק יבש) אני הצבעתי לגמרי לבד. זה בלאגן אחד שלם... (מסתכל חזרה אל הארי ורואה אותו מנופף בידו, מילקשייק בידו) יצא מפרופורציות. דרמה לא הכרחית. (נושך שפה, עוקב אחרי הארי עם עיניו) זה כאילו חברי הקאסט החליטו ביחד להשתגע. (הארי יוצא מבלי להסתובב אחורה פעם אחת, לואי מסתכל על סנדי שוב) אני חושב שהם מקווים שMTV ישימו לב אלינו ויעשו עלינו תכנית ריאליטי.
סנדי: דיסני; העולם האמיתי. אהבתי. אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ את זה.
לואי: זה צריך להיות עוד אחד מהרעיונות חרא שלך.
סנדי: (תופס את ידו) וחזרת.
לואי: (מעיף את ידו של סנדי) מה זה אומר לך שהרעיונות שלך כל כך גרועים שהם מוציאים את הציניות שבי אפילו כשאני בדיכאון.
סנדי: אתה בדיכאון?
לואי: נע, לא באמת.
סנדי: אם אתה ממש מודאג-
לואי: סנדי... בחייך.
סנדי: אני רק אומר...
לואי: אם תציע לי יועץ, תחכה בתוך מאחורי סיימון, נייל ולוק. אני לא הולך לראות אחד. (מתמתח, קם) ואני לא בדיכאון. אני רק מעוצבן כי הפסדתי את החבר שלי לאקסבוקס, החבר שלי לשתייה וההסעה שלי הביתה. (נוחר) זאין יכול למצוץ לי את התחת.
סנדי: (גם נעמד) קודם כל, בלי להיות אנטומיים יותר מידי, אתה לא יכול למצוץ תחת.
לואי: (דוחף אותו בצחוק) אתה בטח יודע.
סנדי: כן, כי ניסיתי. (כשהם יוצאים החוצה, אחרי שתיקה בשיחה) זה מעניין אבל.
לואי: מה?
סנדי: האפקט שיש לו עלייך, אפילו בתת מודע. הוא מיידי.
לואי: על מה אתה מדבר? זה משהו פילוסופי כי אני מנסה לתהות למה אני נקשר לאנשים כאלו?
סנדי: כי אתה אוהב לדבר על עצמך הרבה ואתה צריך מישהו לקטר לו. אבל מישהו אינטלקטואלי. אתה לא סובל אנשים טיפשים.
לואי: מדוייק. איך הגענו לזה?
סנדי: הארי ואיך שהוא מרגיע אותך. אפילו לראות אותו בקצרה משפר את מצב הרוח שלך.
לואי: יש הוכחות שיכולות לתמוך בהשערה שלך? אנחנו לא יכולים לרשום תרופות ללא הוכחה, דוקטור.
סנדי: (מגלגל עיינים) אין הוכחות. רק מחקרים.
לואי: ספר.
סנדי: הפסקת לעבוד איתו ועכשיו אתה בוכה על כל שנייה שבה אתה עובד בכל יום. אני מוכן לעשות מחקר סטטיסטי על הנושא. רמת ההשפעה תהיה ענקית.
לואי: יכול להיות גורם שלישי.
סנדי: כן, והגורם השלישי הוא העובדה שעם כמה שאתה שונא להודות בכך, אתה חי בשביל חברים.
לואי: אתה מנסה להוכיח פה משהו? כי אני חושב שנייל כבר עשה את זה. אני לא שונא נשים. אני אוהב נשים. אני מזיין נשים. זה אומר שאני אוהב אותן.
סנדי: (עושה פרצוף) לא, זה לא... אבל זו לא הנקודה. אני אומר שאתה אוהב לבלות עם החברים שלך.
לואי: (ציני) ואוו, גילוי מדהים, בנים רוצים לבלות עם בנים... תתקשר לBBC, אלו חדשות!
סנדי: תראה, אני לא יודע מה יש להארי כי אני לא חבר שלו אבל יש לו משהו שאתה אוהב ואין באחרים. אתה אוהב לבלות איתו והוא גורם לך להרגיש טוב יותר.
לואי: (חצוף) תכתוב תזה על זה. תעשה תואר.
סנדי: הו, מה שתגיד. (מחמיץ פנים) חזיר.
לואי: פילוסוף מהתחת.
סנדי: דבר איתו. זו פקודה.
לואי: מלך מהתחת.
סנדי: אני רציני. או שתדבר איתו או עם יועץ או שגם אני מנתק קשר.
לואי: דיקטטור מהתחת.
סנדי: לואי!
לואי: (לועג) לואי... אלוהים, גבר, מתי התחתנו?
סנדי: (זורק ידים באוויר) אתה חסר תקווה. (מתרחק, מסתובב פעם אחרונה) דבר איתו. (מצביע על לואי) או שיהיה לך חוב לגיהנום.
לואי: (משועמם) האדס מת מפחד.
סצנה 4
[הטירה של סינדרלה, וולט דיסני וורלד פלורידה, יום אחרי, 12:15, מחר הוא היום]
הארי: (ברכות) לואי?
לואי: (מבלי להסתכל אחורה) מה קורה? (מסתובב, שם לב שזה הארי, המום) היי...
הארי: (בבירור מרגיש לא בנוח, מסתכל למטה, ממלמל) שמתי לב שאתה לא מרגיש טוב לאחרונה ורציתי להגיש ש-ש-ש... (לוקח נשימה עמוקה, בבירור מתקשה) שאם אתה רוצה לדבר עם מישהו... (מילים נכנסות אחת לתוך השנייה, מדבר בקצב של דפיקת לב) אני תמיד פה ומוכן להקשיב ולעזור לא משנה מה קורה ו- (לוקח נשימה עמוקה) אני מקווה שהכל יסתדר בקרוב ותתחיל לחייך שוב. (בולע, קול חלש) הכנתי לך בראוניז. (דוחף מיכל לכיוון לואי, הוא רועד עם הידיים של הארי, לואי מהסס לפני שהוא לוקח אותו ואז הארי מושך את ידו חזרה אחורה) אוקיי. אני אלך עכשיו. (מסתובב ומתרחק ולא מעז להסתכל על הפנים של לואי)
לואי: חכה. (הארי לא עוצר, לואי עוקב אחריו כמה צעדים לפני שהוא אוסף את עצמו) אתה צריך לחייך גם.
הארי: (עדיין מסתכל קדימה והולך) אני אחייך אם אתה תחייך.
לואי: (מחייך מבלי לשים לב, מחזיק את המיכל חזק כנגד החזה שלו, ממלמל לעצמו, עדיין מחייך) אוקיי. (רואה שהארי הולך, מתמהמה על רגליו, בבירור נקרע, לבסוף) הארי, חכה!
הארי: (עוצר אבל לא מסתובב) אני חייב...
לואי: (רץ אליו ונעמד לפניו) רוצה בראוני?
הארי: (מסמיק, מסתכל למטה) אני אה הכנתי אותם בשבילך.
לואי: אבל אני רוצה לחלוק אותם איתך. אתה רוצה אחד?
הארי: (רך, עדיין לא מסתכל עליו) כן... אבל אכלתי כמה באוטו... (יותר מובך) לא עמדתי בזה...
לואי: (מצחקק) ערמומי. (פותח את המיכל, מוציא אחת, מציע להארי) קח עוד אחת ואם אתה רוצה עוד אתה תמיד יכול למצוא אותי.
הארי: (מחזיק את הבראוני, מפורר אותה בידו ומניח את הפירורים בפיו) אוקיי... (שקט, הארי לוקח עוד חתיכה, מציע אותה ללואי) הנה. גם אני מתחלק.
לואי: (מגלגל עיינים, חיוך על הפנים, לוקח חתיכה, מניח בפיו) אתה כל כך מוזר, אתה יודע?
הארי: (מושך בכתפיו) ככה אמרת. (נותן לו עוד חתיכה, מכניס חתיכה נוספת לפה שלו) אני הולך עכשיו. (מתרחק)
לואי: (משועשע) ביי?
סצנה 5
[מחוץ למאורת הגורים של סימבה-בית הילדים, וולט דיסני וורלד פלורידה, יום אחרי, 14:15, אמא & אבא]
ג׳ונה: (הולך ללואי בביישנות, משפשף את רגליו לפני הוא נדבר) אפשר אחת?
לואי: (יושב על המדרגות, מרים מבט, מופתע, מחייך) היי חבר. רוצה בראוני?
ג׳ונה: (מהנהן) בבקשה?
לואי: ברור. בוא. (פותח את הקופסא שכמעט ריקה, מוציא אחת) הנה. הידיים שלך נקיות? (ג׳ונה מהנהן) אוקיי, אני אאמין לך אבל פעם הבאה אתה צריך לשטוף אותן.
ג׳ונה: (מצחקק) בסדר... (לוקח את הבראוני, מאושר) תודה!
לואי: (מרים אותו, מושיב אותו על הברך) איפה אמא שלך? אתה פה לבד?
ג׳ונה: אני פה איתה- (מצביע על אלינור שעומדת במרחק, מחכה, יד על המותן שלה)
אלינור: סיימת, ג׳ונה? אנחנו צריכים לחזור.
לואי: (לוחש, מפחד בכאילו) המכשפה רוצה לקחת אותך!
ג׳ונה: (מצחקק, פה וידיים מלאים בשוקולד) היא לא מכשפה. היא נסיכה.
לואי: נה-אה. היא רשעית, מכשפה ערמומית. (מסתכל על אלינור) היי, סברינה, באת לקחת את הילד שלי? הוא שלי. (מחבק את ג׳ונה חזק יותר, הילד צוחק) רק שלי.
אלינור: אני חושבת שאתה אמור להיות הבחור הרע אבל תקן אותי אם אני טועה, ג׳ונה.
ג׳ונה: כולם יודעים שהאדס הכי כיף.
לואי: כן, מכשפה, כולם.
אלינור: (מתיישבת ליד לואי) למה הוא הכי כיפי?
ג׳ונה: (ידיים באוויר, קופץ על הברכיים של לואי) כי הוא שר ויש לו ממתקים! (ללואי, נוגע בפנים שלו, ידיים מלוכלכות, לואי מעמיד פנים שהוא מלקק אותן, ג׳ונה לוקח אותן אחורה, מתכווץ) יאק! אל תאכל אותי.
לואי: (מחייך) אני אוכל אם תהיה כולך שוקולדי.
ג׳ונה: אמא שלך הכינה את הבראוניז?
לואי: לא. חבר שלי. אמא שלך מכינה בראוניז?
ג׳ונה: כן, ועוגיות ופאי תפוחים וקאפקייקס רק ליום הולכת שלי. (מבולבל) למה חבר שלך הכין לך בראוניז?
לואי: טוב, למה אמא שלך מכינה לך בראוניז?
ג׳ונה: כי היא אוהבת אותי.
לואי: אותה סיבה, אני מניח. (אלינור מחייכת אליו)
ג׳ונה: (עושה פרצוף) לא. רק אמהות יכולות לאהוב אנשים.
לואי: (אלינור ולואי צוחקים) טוב, חבר שלי קצת אמא אז הכל הגיוני.
סצנה 6
[הטירה של סינדרלה, וולט דיסני וורלד פלורידה, 12:25, קאפקייקס>בראוניז]
לואי: (אחרי כמה דקות של הליכה בשקט, פתאום) אתה זוכר שאמרת לי שראית את הארי במועדון?
לוק: יאפ.
לואי: התכוונת מועדון של גייז, נכון?
לוק: יאפ.
לואי: (רוטן) למה אלו החיים שלי?
לוק: רציתי להגיד לך -
לואי: אבל זה היה משעשע לא להגיד?
לוק: יאפ.
לואי: (נושף) אני מבין... גם אני הייתי צוחק, אני מניח, אם הבדיחה לא הייתה על חשבוני.
לוק: זה היה חמוד. כולם חשבו שזה חמוד.
לואי: לא זאין. אני חושב שהוא ניסה להוכיח לי כמה ׳לא חמוד׳ הייתי. (לוגם מהמילקשייק) הורס את החיים שלי מאז.
לוק: אני לא מבין איך אתה והוא לא מסתדרים. הוא כל כך רגוע ונחמד כלפי כולם.
לואי: זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר.
לוק: אתה שותה מילקשייקים. כל מה שחלבי יורד ישר לירכיים.
לואי: אם כבר מדברים על דברים שגורמים לי להרגיש לא ממש טוב... כל מה שיוצא מהפה אוכל הזין שלך.
לוק: (מצחקק) מותני לידה.
לואי: תפסיק כל עוד אתה עדיין יכול.
לוק: לא ידעתי שאתה כל כך אוהב ילדים.
לואי: (מגלגל עיינים) כן, תזריע אותי להריון?
לוק: אני אתן להארי להזריע.
לואי: (מתקשה לרגע לפני שהוא נרגע שוב) הוא יהיה אבא נהדר, יותר אמא אולי. הוא הניג׳ס מבנינו, תמיד דואג בנוגע לילדים שנפגעים ולומדים להגיד פאק ומכניסים אחד לשני אצבעות בעין... (לעצמו) אלוהים, אני מתגעגע ללעבוד עם האידיוט הזה.
לוק: אז תחזור.
לואי: אעשה זאת. ללא ספק. הלוזר צריך להנות מהזמן שיש לו לבד כי כשאני אחזור, אני אגרום לו לעבוד ללא הפסקה שכבר יכאב לו התחת-זה נשמע כל כך, כל כך שגוי. אלוהים אדירים, תשלח את המבול של נוח ותנקה אותי מהדמיון הזה.
לוק: (משועשע, נושך שפה) זה מה שהוא אמר...?
לואי: אל תתחיל.
לוק: מה עם ההמתנה? השהייה? (קול מפחיד) הוא לעולם לא ידע מה הכה בו.
לואי: (לוקח נשימה עמוקה, מסמיק כשהוא מדבר) אני הולך להכין לו קאפקייקס... (פולט את זה) כהתנצלות... (מובך) אבל אני לא ממש יודע איך לבשל- (ממלמל בלחץ) וההוראות טיפשיות והם כל הזמן אומרים דברים שאני לא מבין ומה זה לעזאזל מחבת קאפקייקס ואיך זה שלאנשים פשוט יש אחת כזו בבית?
לוק: (עוצר את עצמו מלצחוק) לואי הטבח... (מהנהן, מצחקק) אני אוהב את זה.
לואי: (מניח יד על הפנים בדרמטיות) רק תעזור לי למצוא מחבת קאפקייקס...
לוק: תבנית קפקייאקס, אם כבר, ולאל בטח יש אחת. או לליאם. (לואי מרים עיינים ועושה פרצוף, לוק מסביר) הוא מבשל מלא. זאין אומר שזה בגלל שסופיה הכריחה אותו להיות עקרת בית.
לואי: לא ממש רוצה להכנס לשם עדיין. ליאם וסופיה עושים את ריקוד השנאה-אהבה שלהם רק כדי לעשות סקס פרוע אחר כך. זה ממש מצלק.
לוק: עדיין לא חזרו?
לואי: נופ. הוא מנסה להראות קצת כבוד עצמי הפעם... (מסתכל על המילקשייק שלו) לקנות עוד אחד? (עוצר, מדבר) זה עוזר לשתות שייקים.
לוק: המ?
לואי: עם השתייה. כשאני רוצה להשתכר אני קונה שייק ואני מרגיש טוב יותר... (מצחקק) אני מעדיף להיות שמן משתוי, אני מניח.
לוק: (רציני) זה טוב שאתה ממשיך עם זה למרות כל מה שקרה.
לואי: רציתי כל כך הרבה פעמים-כל כך הרבה פעמים. לפני כמה לילות, הייתי צריך לזרוק את כל הבירות שלי מהחלון. (לוק נראה מודאג) לאזור האחורי איפה שאני לא יכול להרוג אנשים כשפחית מעופפת תפגע להם בראש. תן לי קצת קרדיט. (לוק נראה נגעל) כל הכסף הזה... אבל אני יודע שלשתות כדי להיות שמח רק יגרום לי להרגיש גרוע יום אחרי זה. עם כמה חרא שהדברים הפכו להיות בזמן האחרון, אני לא בטוח שאני יכול להתמודד עם עוד אשמה.
לוק: זה יעבוד, אתה יודע? קאפקייקס מתקנים הכל.
לואי: (מקניט) חשבתי שהעבודה שלך הייתה לגרום לי להרגיש רע.
לוק: הרבה תחרות על העבודה הזו עכשיו. (לואי עושה לו אצבע משולשת) חוץ מזה, השמועה אומרת שזאין מרגיש כמו חרא אז עברת לרשימת ה׳תינוק קטן מסכן ופגוע׳ שלו. הוא יתנצל בפניך בקרוב.
לואי: חה. זאין מלטף אותי זה הדבר האחרון שאני צריך... (יותר לעצמו) הארי די טוב בללטף... לא היה לי אכפת אם הוא היה מלטף אותי. במיוחד בבוקר. (קובר את פניו בידיו, מסמיק) אני צריך להפסיק לדבר על הארי.
לוק: זאת אומרת שאתה צריך להתחיל לדבר עליו שוב? התגעגענו למונולוגים הארוכים שלך על זה שאם הוא היה בת, הוא היה יפה והיית לוקח אותו הביתה לאמא.
לואי: (פותח את פיו, חסר מילים, סוגר אותו, פותח אותו שוב) ...אמרתי את זה רק פעם אחת. (מובך בטירוף) הייתי שיכור. (לוק צוחק) וזה היה שלושה משפטים.
לוק: שבעה.
לואי: נופ. שלושה... (בעצבנות) חלק מהם מחוברים אחד לשני עם פסיק שקט. (נאנח במלודרמטיות) הוא בטח אפילו לא אוהב קאפקייקס!