חציתי את המסדרון אל דלת ביתו, הוא אפילו לא ניסה לעצור אותי כשפתחתי את הדלת.
רציתי שיקרא בשמי, שינסה לעצור ולשאול מה יוכל לעשות בשביל לשפר את המצב, אבל הוא לא עשה כלום.
בלי להסתכל לאחור, סגרתי את הדלת בטריקה חותכת.
עכשיו היה תורי לטרוק.
עורי עקצץ כשמונית עמדה מעבר לשערו הענקי של ביתו.
אז הכל היה מתוכנן כבר?
"מנייאק מזוין," רטנתי.
חיכיתי שהשער יפתח בעודי רוטנת מכעס ומקללת את קיומו של ברנדון.
"אני נותן לך ללכת כי את רוצה ללכת."
קולו הבהיל אותי מאחור.
לא הסתובבתי.
לא עניתי.
"זו בחירה שלך לצאת מפה,"
קולו נשמע חסר סבלנות, כיאלו מכריח את עצמו לעמוד פה ובאותו העת נואש לתגובתי.
"מצאת זמן מחורבן להפוך את זה לבחירה." עניתי.
עיניי עדיין מסתכלות לכיוון השער שבשלבי הפתחות.
שער מחורבן, כמה זמן?
הוא נאנח.
"לא התכוונתי למה שאמרתי,"
אמר. השער נפתח בחציו, תפסתי אומץ.
"כן, טוב. זה מעניין לי תזיין."
יצאתי, נכנסתי למונית, וטרקתי אחריי את הדלת המונית.
מנעתי את עצמי לבכות עד שהגעתי לדירתי.
__________
"איפה היית כל הזמן הזה?!" האנה, שותפתי לדירה קראה כשנכנסתי לדירה.
זואי והיא סקרו את הופעתי בעיניים פעורות מהספה.
בלעתי את רוקי, גוש הדמעות עמד בגרוני.
הדבר השנוא עליי הוא לבכות מול אנשים שאיני מכירה מספיק. הרחמים גורמים לי להשתגע, לאבד שפיות.
אך היה קשה לעצור את הברז כששתי בנות קופצניות ושמחות פתאום ממוקדות רק בכך ומתחקרות ללא סוף.
"קדימה, שפכי את זה!" זואי, שותפה השנייה אמרה ופתחה את ידה לרווחה.
התקרבתי אליהן, כראשי רכון.
לא ברור מה קרה, הכל קרה יותר מיד מהר.
בכי, חיבוק מרגיע, מילות נחמה, חלקי סיפורים לא ברורים.
הכל בבת האחת.
האנה הניחה את התה עם העוגיות לכולנו בשולחן הקטן,
"תני לי הבין את מה קורה פה. פגשת בחור חתיך הורס בדוכן קפה במקום שבו את עובדת, הוא היה נחמד, היה ניצוץ בניכם, הכל טוב ויפה, לאחר מכן, במקרה גילית שהוא הבוס שלך- בוס מנייאק בן מנייאק, הוא העביד אותך ושיחק בך כמו חמור, לאחר מכן, באירוע תקשורת שאת אירגנת, עמית של עמית העבודה של הבוס שלך כמעט אנס אותך כי הוא שונא את הבוס שלך ולאחר מכן הבוס המניאק הפך לגיבור, הציל אותך ואחסן אותך בפנטאהוס החלומי שלו, גרם לך להיפתח אליו תרתי משמע ושוב חזר להיות מנייאק?"
זואי ואני בהיינו בהאנה מתנשפת מכמות המידע, פעורות עיניים.
כחכחתי בגרוני. "אה.. ובכן.. כן?"
עינייה של האנה נפרעו. "וכל זה קרה בפאקינג פחות מחודשיים?!" זוהי צחקקה לצידי.
"מצטערת על החוסר רגישות דרך אגב, המוח שלי עוד בשלבי עיכול מידע,"
גחחתי.
היה כיף עם הבנות. הן היו קלילות, לא ניסו להיכנס לעומק, לא שאלו שאלות שלא רציתי שישאלו. הן היו רגישות, מכילות ויודעות בדיוק מה לומר.
כל המעבר לסן פרנסיסקו באמת היה שווה את זה.
כמעט.
YOU ARE READING
כניעה מתוקה
Romance'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא...
